אבו ריא נ' עיסאוי

פסק דין

בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד.

התובע טוען כי בסופו של חודש 8/10 או בסמוך לכך, פנה אליו הנתבע וביקש ממנו לטפל בתביעה המתייחסת למקרקעין המצויים בכפר מנדא והידועים כגוש 17272 חלקה 24 בשטח של 630 מ"ר. הנתבע טען כי רישום המקרקעין על שם בניו נעשה תוך כדי תרמית, מרמה וזיוף חתימה, ללא ידיעתו וללא הסמתו ומשום כך ביקש לעתור לביטולו באמצעות התובע. התובע טוען כי לאחר שהנתבע המציא לידיו את מלוא המסמכים הנוגעים לתביעתו, הוא זימן את הנתבע למשרדו והבהיר לו אילו הליכים יש לנקוט לצורך קדום תביעתו וכן סוכם על שכר טרחה אשר ישולם לתובע בסך 50% משווי המקרקעין נשוא תובענת הנתבע והנתבע חתם על התחייבות לתשלום שכר הטרחה האמור. לטענת התובע, התחייב הנתבע לשלם את שכרו , גם אם טיפולו של התובע בתיק יופסק עפ"י בקשתו של הנתבע או מסיבה התלויה בנתבע. התובע טוען כי קיים התחייבותו והגיש תביעת הנתבע לבית המשפט לענייני משפחה ואף התייצב למספר דיונים אשר נערכו במסגרת התובענה , עד אשר הנתבע , מבלי להיוועץ בו הגיש הסכם פשרה עם הנתבעים לתיק בית המשפט. התובע טוען כי למד על הסכם הפשרה אך כאשר בית המשפט ביקש עמדתו לעניין בשל היותו מייצג בתיק. עוד טוען התובע כי שילם מכיסו אגרות בית משפט, הוצאות, חוות דעת גרפולוגיות, הגשת ערר לועדה לתכנון ובניה ואף הופיע בדיונים בפני הועדה בשם הנתבע. לטענתו, פנה התובע מספר פעמים אל הנתבע על מנת שיפרע את חוב שכר הטרחה בהתאם להתחייבותו, המגיע לסך של 136,016 ₪, אך ללא הועיל. מכאן תביעתו זו.

הנתבע טוען כי הסכים לשלם לתובע שכר טרחה בסך 5000 ₪ לאחר שהבין כי התביעה כנגד ילדיו הינה חסרת סיכוי ולפיכך הגיע עימם לפשרה. לטענת הנתבע, רשלנותו של התובע בניהול תביעתו כנגד ילדיו היא זו אשר אילצה אותו להתפשר עימם. הנתבע טוען עוד, כי שכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, הינו על בסיס הצלחת התובע ומשהתרשל התובע במלאכתו, אין בסיס לתביעת שכר הטרחה אשר הגיש. לטענת הנתבע, התובע איחר להגיע לדיון אליו הוזמן, לא המציא כלל קבלה אודות נשיאה בשכר טרחת גרפולוג, לא הכין את התיק כראוי ולא יידע את הנתבע בפעולותיו במסגרתו. הנתבע טוען כי הסכם הפשרה הושג בידיעתו של התובע וילדיו אף יצרו קשר טלפוני עם התובע, הציעו לו שכר טרחתו בסך 5000 ₪ והוא הסכים לכך. לטענת הנתבע, הוא חב לתובע לא יותר מסכום זה ואת יתרת תביעתו יש לדחות.

דיון :

התובע הציג בפני בית המשפט "התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכר טרחה" מיום 4/11/08 עליה חתום הנתבע. באותה התחייבות, סיכמו הצדדים ביניהם כי היה והטיפול בתביעת הנתבע יופסק, ישולם לתובע שכר טרחה קבוע בסך של 100,000 ₪. התובע מאשר באותו מסמך (נספח א לת/1) את חתימת הנתבע בפניו לאחר שזיהה אותו. הנתבע לא הכחיש חתימתו על ההתחייבות ואף הציג בפני בית המשפט את העותק הנוסף (נ/1) מאותו המסמך ובו חתימותיהם המקוריות של הנתבע ושל התובע ובנוסף אף חתימת עו"ד וליד עיסאווי, אשר היה עד לחתימת הצדדים על כתב ה"התחייבות הבלתי חוזרת לתשלום שכר טרחה". התובע חזר והדגיש בחקירתו כי הובהר לנתבע היטב על מה חתם, ההתחייבות עליה חתם היתה פרי רצונם המשותף של הצדדים והנתבע חתם עליה רק לאחר שהוסבר לו היטב והבין במה מדובר "זו היתה הסכמה שלו והתחייבות שלו והוא הבין לפני שחתם וזה תורגם לו לערבית" (ראה עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול). כאשר נשאל התובע הכיצד זה בגין הטיפול בתיק אשר לא הסתיים נקבע סכום שכר טרחה נכבד של 100,000 ₪ הוא השיב כי הצדדים לא סיכמו ביניהם תשלום עבור מספר ישיבות, אלא מדובר בטיפול בתיק תביעה לעניין מקרקעין "אני הסברתי שזה לא עניין של שלוש ישיבות אלא טיפול בתביעה לביטול הרישום בקרקע, זה תביעה של סכום בקרקע בדרך כלל התשלום של שכר טרחה הוא לא פר ישיבה, זה טיפול בתיק לכל דבר ועניין". (ראה עמ' 8 שורות 30 –32 לפרוטוקול). מעדותו של התובע עולה, כי הנתבע נטל חלק פעיל בגיבוש ההסכם "הלקוח היה בטוח בעצמו ואמר לי שהוא מוכן גם שירשום שישלם לי מליון שקל. הוא אמר לי שאכין הסכם והוא יחתום עליו וזה מה שקרה...הוא הציע חמישים אחוז מהבחינה שהוא היה בטוח בעצמו, אמרתי לו שאם הוא משלם באחוזים, אני אבקש חמישים אחוז מערך הקרקע" (ראה עמ' 9 שורה 26 ואילך לפרוטוקול).

חיזוק לעדותו זו של התובע ניתן למצוא בעדותו של עוה"ד עיסאווי , אשר אישר כי נכח במעמד החתימה על ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה וכי השפה המדוברת באותו המפגש היתה ערבית וכי הוא עצמו אימת חתימת הנתבע על הסכם שכר הטרחה "ש. אתה חתמת כעד שהוא הבין על מה שחתם בפניך? ת. מובן מאליו. אימתתי את החתימה של הנתבע על ההסכם של שכ"ט" (ראה עמ' 13 שורה 32 – עמ' 14 שורה 1 לפרוטוקול).

הנה כי כן, משתי עדויות אלו עולה כי הנתבע פנה אל התובע בבקשה לטיפול משפטי. התובע נענה ונקשר ביניהם הסכם המוצא ביטויו במסמך הקרוי "התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכר טרחה". המסמך משקף את רצונם של שני הצדדים והנתבע נטל חלק פעיל בהכנתו, הוסבר לו והבין היטב את אשר נכתב במסמך וחתם עליו מרצונו.

העד מטעמו של התובע, עוה"ד ראוי עבדל חאמיד, אשר ניסה לפשר בין הצדדים, העיד כאשר נשאל באם הנתבע העלה בפניו טענה כלשהי באשר להסכם "ש. אמר כי חתם בלחץ ולא הבין ? ת. לא אמר, הוא רק אמר שהוא רוצה פשרה. הוא לא אמר לי שהוא לא הבין את מה שחתם" (ראה עמ' 15 שורות 18-19 לפרוטוקול).

הגנת הנתבע התבססה על טענתו בכתב ההגנה, לפיה התרשל התובע במלאכתו ומשכך נאלץ להתפשר עם ילדיו, אותם תבע ומשהתבססה ההתחייבות לתשלום שכר טרחה , כך לטענת הנתבע, על סיכויי הצלחה, הרי שלא מגיע לתובע יותר מסך של 5000 ₪. טענות אלו של הנתבע נטענו בעלמא, הופרכו על נקלה באמצעות עדי התובע ולא הובאה מטעמו אף לא בדל ראיה אשר תתמוך בטענות אלו.

הנתבע התבקש להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בהחלטתי מיום 2/2/12. הנתבע הגיש בקשת ארכה, באמצעות מייצג מטעמו, אך על אף ארכה אשר ניתנה לו ביום 29/2/12 לא טרח להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ולפיכך הוריתי ביום 2/4/12 בהתאם להוראות תקנה 168(ב) לתקסד"א כי לא יורשה עוד להגישם. ביום 4/4/12 הגיש הנתבע בקשה נוספת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו וטען כי מדובר בטעות משרדית של בא כוחו. לפנים משורת הדין, הותר לנתבע בהחלטתי מיום 4/4/12 להגיש תצהיריו בכפוף להפקדת הסך של 1500 ₪ עד ליום 3/5/12.

הנתבע שילם, ככל הנראה בשגגה את המחצית השניה של אגרת בית המשפט בסך של 1734 ₪. אלא שכאשר התבררה הטעות והושבו אליו כספי האגרה אותם שילם בטעות, בהתאם לבקשת בא כוחו, לא טרח להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום עליו הוריתי בהחלטתי מיום 4/4/12 ומשכך נותרה ההחלטה בדבר אי הגשת תצהירי הנתבע בעינה.

ביום 7/1/13 הגיש התובע בקשתו למתן פסק דין כנגד הנתבע, על בסיסה של תביעתו ובהעדר תצהירי עדות מטעמו של הנתבע. בהחלטתי מיום 7/1/13 פרטתי את המסכת העובדתית האמורה לעיל וניתנה לנתבע שוב ההזדמנות למלא אחר החלטתי מיום 4/4/12 בדבר הפקדת הסך של

1500 ₪ בתוך 7 ימים. הנתבע עתר למתן ארכה וניתנה לו האפשרות להפקיד את הסך דלעיל עד ליום 20/1/13, אלא שהנתבע אף הפעם בחר שלא לעשות כן ומשכך נותרה על כנה ההחלטה בדבר אי הגשת תצהירי הנתבע.

הטענה בדבר רשלנות התובע בניהול תביעת הנתבע, לא קיבלה תמיכה ואישוש מעדויות עדי התובע ואף לא מחקירתם הנגדית. למעשה דומה היה, לאור קו חקירתם הנגדית של עדי התובע, כי הנתבע העלה טענה חדשה בדבר לחץ או כפיה בעת חתימת ההסכם. אלא שאף טענה זו, לו היתה מוצאת ביטויה בכתב ההגנה של הנתבע, דינה הינו דחיה שכן עולה ברורות הן מפי הנוכחים בעת חתימת ההסכם והן מפי עוה"ד ראווי עבדל חאמיד אשר ניסה לסייע בידי הצדדים לאחר הגשת התביעה, כי הנתבע היה מודע היטב לאמור בהתחייבותו לתשלום שכר טרחה, הדברים נעשו בצוותא עימו ולא מתוך כפיה כלשהי וכי הוא מודע אף לחובתו באשר לתשלום שכר טרחת התובע.

יוער כי הטענה בדבר תלות שכר הטרחה בהצלחת התובענה, לא היתה יכולה לעמוד לנתבע ממילא, בנסיבות בהן מראש הגדירו הצדדים את שכר הטרחה למקרה של הפסקת היצוג בידי התובע בטרם סיום הטיפול בתיק, ביוזמת הנתבע וכזה הוא המקרה אשר בפני. אין מדובר במקרה בו סיים התובע את היצוג בתובענה וכעת מלין הנתבע אודות טיפולו, כי אם במקרה בו הופסק הטיפול המשפטי ביוזמת הנתבע וההתחייבות לתשלום שכר טרחה נוקבת מפורשות בסכום שכר הטרחה אשר על הנתבע לשלם במקרה שכזה.

יתרה מזו, המדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, אשר עליו אומתה חתימת הנתבע בידי עוה"ד נוסף מלבד התובע.

אשר לגובה הסכום אשר סוכם בין הצדדים, איש מהצדדים לא טען לעניין סמכותו של בית המשפט להתערב בסכום אותו קבעו שני הצדדים ביניהם ובנקודה זו מהימנה עלי עדות התובע כי הסכום הקבוע בהתחייבות, נקבע בעצה אחת עם הנתבע ואף ביוזמת הנתבע.

אשר לסכום ההוצאות אשר בגינן טוען התובע - הנתבע לא טען דבר, מלבד טענה כללית כי התובע לא שילם את ההוצאות הנטענות, בכל הנוגע לקבלות אשר צורפו לכתב התביעה. לפיכך לא נסתרה טענת התובע לעניין תשלום הוצאות בגין הכנת חוות דעת גרפולוגית בסך 2888 ₪, אגרת בית משפט בסך 277 ₪ (עבור הגשת בקשה לצו מניעה), אגרת בית משפט בסך 269 ₪ ותשלום בסך 2572 ₪ , אף הוא בתיקו של הנתבע, אשר הועבר לבית המשפט. כל התשלומים בוצעו בהמחאות מחשבונו של התובע.

הנתבע מאידך לא המציא אסמכתא כלשהי לכך כי פרע חיובים אלו לידי התובע.