אבו ריא ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה לסילוק יד ותשלום פיצויים ודמי שימוש ראויים.

נתוני רקע:

1.התובעים הם הבעלים והמחזיקים במקרקעין הידועים כחלקה 3 גוש 19301 באזור אלדהרה צפונית ליודפת (להלן – "החלקה"). ייעוד החלקה לפי המצב התכנוני החל עליה הוא לחקלאות עם אפשרות להקמת מבני עזר לחקלאות.

התובעים נטעו בחלק מהחלקה עצי זית וסביבם עצי ברוש, וחלק אחר ממנה נותר לא נטוע. לטענת התובעים, הם לא נטעו את החלק הנותר מהחלקה בשל תפיסתו על ידי הנתבעת, תפיסה המתבטאת בהצבת עמוד חשמל גדול וכניסה לחלקה עם כלים מכאניים לשם ביצוע עבודות תחזוקה שוטפות לעמוד החשמל ומתקניו.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 1963 הציבה הנתבעת בתוך החלקה עמוד מתח עליון מספר 5152 לנשיאת מתח חשמל גבוה של 150 ק"ו (להלן – העמוד הישן"). בשנת 1997 ביצעה הנתבעת שדרוג של התשתיות במסגרתו פורק העמוד הישן, ובמקומו הוצב בשטח החלקה עמוד חדש של 161 ק"ו (להלן "העמוד החדש").

התביעה דנן נסבה על טענות התובעים לנזקים שונים אשר נגרמו להם כתוצאה מהצבת העמוד החדש, כפי שיפורט בהמשך.

תמצית טענות התובעים:

2.בטרם אציג תמצית טענות התובעים אבקש להבהיר, כי הטענות המובאות כאן הן מתוך כתב הסיכומים של התובעים, זאת משום שחלק מטענותיהם לא פורטו בכתב התביעה, אלא נטענו לראשונה בסיכומים.

3.לטענת התובעים, הקמת העמוד החדש על ידי הנתבעת נעשתה תוך פלישה והסגת גבול החלקה שלא כדין וללא הסכמתם, ותוך שימוש בכלים מכאניים כבדים. העבודות אשר בוצעו על ידי הנתבעת כללו, פרט לסילוק העמוד הישן והצבת העמוד החדש, אף פריצת דרך באורך של 20 מ' על מנת לאפשר מעבר נוח לנתבעת להגיע לעמוד החדש ולעמודי חשמל בחלקות אחרות לצורך ביצוע עבודות תיקונים ותחזוקה שוטפת, הריסת חלק מהגדר המקיפה את החלקה מצד צפון, וכן עקירה ופגיעה במספר עצי זית ועצי ברוש.

התובעים הוסיפו, כי בעקבות הקמת העמוד החדש הנתבעת השתלטה למעשה על שטח של כ-1100 מ"ר המהווה כשליש משטח החלקה שאינו מאפשר לתובעים כל שימוש בו, הן בשל הצבת העמוד שבסיסו עומד על כ-12 מ"ר, והן בשל חוסר היכולת לנצל את יתרת השטח התפוס, בין לחקלאות ובין להקמת מבני עזר, בשל הכבלים של קו המתח הגבוה.

התובעים לא פסחו בטיעונים על 'ההיסטוריה' ביחסיהם עם הנתבעת, אשר הציבה את העמוד הישן בחלקתם בשנת 1963. לגרסתם, הצבת העמוד הישן נעשתה בזמנו שלא כדין משום שלא התקבלה הסכמת התובעים להצבתו ולא שולם להם פיצוי עבור הצבתו כאמור, ולחילופין, אף אם יוכח כי שולם פיצוי כלשהו, הרי שמדובר בסכום סמלי ולא ריאלי.

התובעים תמכו את תביעתם בנוגע לסעדים הכספיים בחוות דעת מטעמם של שמאי מקרקעין.

תמצית טענות הנתבעת:

4.בראש טענותיה מעלה הנתבעת שתי טענות סף: האחת, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. לטענתה, עילת התביעה ביחס להצבת העמוד החדש בשנת 1997, ולבטח ביחס להצבת העמוד הישן בשנת 1963, התיישנה זה מכבר מאחר שהתביעה הוגשה לאחר חלוף 7 שנים מעת הצבת כל אחד משני העמודים הנ"ל. הנתבעת ביקשה להדגיש, כי לא זו בלבד שהתובעים לא טענו טענות כלשהן אשר יש בהן כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, אלא שהם לא השיבו לטענת ההתיישנות ולא התייחסו אליה בסיכומיהם.

טענת הסף השניה היא, כי מרבית טענות התובעים, כפי שפורטו בסיכומים, הן טענות שאין להן כל זכר בכתב התביעה ומשום כך הן בגדר הרחבת חזית אסורה.

5.לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי הצבת העמוד הישן נעשתה על יסוד הסכמת התובעים משנת 1963 ובגינה קבלו פיצוי כספי. הסכמה זו היא הסכמה בלתי הדירה לפי מאפייניה והיא שימשה יסוד עליו הסתמכה הנתבעת לשם החלפת העמוד הישן בעמוד החדש. מכל מקום, העמוד החדש הוקם כחוק ובהתאם הסכמה הנ"ל ולהרשאה שניתנה לכך על ידי מינהל החשמל.

כך או כך, לתובעים לא נגרם כל נזק.

דיון והכרעה:

6.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על בסיס סיכומי טענות בכתב, והצדדים אכן הגישו סיכומים נאים ומפורטים.