אבו ריאש נ' בנק דיסקונט רמלה סניף הרצל 11043

פסק דין

תביעה כספית לתשלום סך של 20,000 ₪.

העובדות:

התובע ביקש לרכוש רכב מחברה שעיסוקה, בין היתר, במכירת רכבים.

לצורך כך פנה התובע אל סניף של הנתבע- בו הוא מנהל חשבון עו"ש - וביקש לבצע העברה בנקאית של 97,000 ₪ אל החברה מוכרת הרכב. התובע טוען כי הגיע אל סניף הנתבע כאשר ברשותו סך במזומן של 100,000 ₪. בהגיעו לסניף נוכח לדעת, לדבריו, כי יתרת הזכות שלו בחשבונו עומדת על כ-18,000 ₪ כך שיהיה עליו להוסיף סך של 80,000 ₪ לערך – ולא 100,000 ₪ כפי שסבר - על מנת לבצע את התשלום עבור הרכב וכך היה. לטענתו, הוא מסר לפקידה אצל הנתבע סך של 100,000 ₪, זו ספרה סך של 80,000 ₪ והחזירה לו את העודף בסך 20,000 ₪. לאחר זמן מה נוכח התובע לראות כי הנתבע משך מחשבונו, לדבריו ללא הרשאה או הסכמה, סך של 20,000 ₪ שאותם הוא דורש במסגרת התביעה דנא.

גרסתו העובדתית של הנתבע בנוגע לאירועים דומה לזו של התובע באופן חלקי. הנתבע אינו חולק על כך כי בוצעה באמצעות סניפו העברה בנקאית בסך 97,000 ₪ ואינו חולק כי במועד ביצוע העברה היתה בחשבונו של התובע יתרת זכות של כ-18,000 ₪. טענתו של הנתבע היא, כי בהגיע התובע אל שולחן הכספרית, הייתה זו עסוקה בספירת כספים והעבירה בהיסח הדעת 20,000 ₪ מכספי הבנק אל שולחן עבודתה. התובע, טוען הנתבע, מסר לכספרית 80,000 ₪ שעימם הגיע אל הבנק וזו הניחה את הכסף על השולחן כך שהסכום שהתובע הביא הצטרף לסכום 20,000 ₪ שהיה מונח על שולחן עבודתה של הכספרית. בטעות, טוען הבנק, צינה הכספרית בפני התובע כי יש לו סך של 100,000 ₪. התובע ביקש את עודף של 20,000 ₪ וזה ניתן לו. רק לאחר סגירת הקופה בבנק נוכחה הכספרית בחוסר של 20,000 ₪ ופנתה לסגן מנהל הסניף, מר חדי. מר חדי שוחח עם התובע טלפונית. לדבריו, הודה התובע בקבלת הכספים בטעות והבטיח להחזירם. מר חדי ציין בפניו כי חשבונו של התובע יחוייב בסך של 20,000 ₪ וחיוב זה יסגר לאחר שהתובע יתייצב בסניף הבנק ויחזיר את הכספים ששולמו בטעות. הנתבע טוען כי התובע הסכים לכך אך חרף הבטחתו הוא לא סר לסניף ולא הפקיד את הכסף. יוצא, טוען הנתבע, כי התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונו של הנתבע תוך ניצול טעות בתום לב של פקידת הנתבע.

במועד הדיון הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתובענה על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט) וזאת לאחר שמיעת עדויות הנוגעים בדבר. בהתאם, העיד התובע לעצמו ומטעם הנתבע העידו סגן מנהל סניף הנתבע, מר חדי, והגב' ברבי ששימשה ככספרית באירועים המתוארים לעיל. לאחר שהעדים נחקרו על תצהיריהם סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה.

ב"כ התובע טוען כי יש לקבל את התביעה במלואה. זאת, נוכח ההיגיון בגרסתו הבסיסית של התובע אשר לא היה ידע במועד ביצוע העברה הבנקאית אם יש לזכותו יתרה בחשבונו ומה גובהה ועל כן סביר כי הגיע ערוך לבצע העברה בנקאית בסך 97,000 ₪ עם סכום של 100,000 ₪ ולא 80,000 ₪ בלבד, כטענת הנתבע. עוד נאמר כי גרסת ה"טעות" שהעלה הנתבע הוכחשה על ידי התובע בעדותו ובעדות הכספרית מטעם הנתבע, גב' ברבי, התגלתה סתירה מסוימת בנוגע לסיבה שבגללה הגיעו 20,000 ₪ לשולחן העבודה והתערבבו עם כספי התובע. מנגד, טוען ב"כ הנתבע כי יש לדחות את התביעה. ראשית, נאמר כי מכיוון שמדובר בחשבון העו"ש של התובע ניתן להניח כי התובע היה מודע לכך שקיימת בו יתרת זכות משמעותית בסך 18,000 ₪ ועל כן לא היה צורך להגיע לסניף הנתבע עם סכום של 100,000 ₪. שנית, נטען כי יש ליתן אימון בגרסת הגב' ברבי ומר חדי בנוגע לאירועים שתוארו לעיל. עוד נאמר כי בנסיבות העניין לא היה כל קושי לקבוע כי החוסר בקופה מקורו בטעות עם התובע ולא במקרה אחר וזאת נוכח גובה הסכומים בהם היה מדובר ואופי הפעולה (הפקדה במזומן). עוד טוען ב"כ הנתבע כי על פי גרסתו של מר חדי התובע לא הכחיש כי הכספים הועברו אליו בטעות. עוד נאמר כי במסגרת התרשומת שערך מר חדי בה צוין כי התובע הסכים לחייב את חשבונו נאמר לכאורה מפי התובע כי בעוד מספר ימים הוא אמור לקבל כסף מחברת הביטוח; דבר שאכן קרה. ב"כ הנתבע מפנה לכך שהתובע פעל בניגוד למה שניתן היה אולי לצפות ממי שנגזל בסכום משמעותי של 20,000 ₪ ולא חדל להיות לקוח של הנתבע עד עצם היום הזה. משמע, גם לשיטת התובע לא נפגעו יחסי האימון השוררים, או אמורים לשרור, בין בנק ללקוחו.

דיון והכרעה

כאמור, הסכימו הצדדים להכרעה על דרך הפשרה לאחר שמיעת עדויות.

לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממהימנותן החלטתי לדחות את התביעה. בנסיבות העניין ונוכח אופי ההכרעה אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.