אבו רחמה נ' משרד האוצר/המשרד הראשי ואח'

החלטה

1. עניינה של החלטה זו, בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעתירה המינהלית שהוגשה ביום 21.7.2010. בגדרה של העתירה, ביקשה העותרת פסק דין הצהרתי לפיו כל חוב הרשום על שמה במשרדי המשיב 1 התיישן, כי המשיב 1 מנוע מלנקוט הליכי גבייה נגדה וכי כל הליך שכבר ננקט בטל. לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע, כי ככל שלא תתקבל טענת ההתיישנות רשאי המשיב 1 לשעבד רק את המקרקעין שבגינן צמח החוב.

2. בהחלטתי מיום 21.7.2010, הוריתי לעותרת להודיע מה מקור סמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעתירה זו.

3. בהודעתה לבית המשפט טענה העותרת, כי למדה על סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה מפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עלית ניתן ביום 20.6.2010 (להלן- פרשת נסייר).

4. לאחר שעיינתי בעתירה ובהודעת העותרת, באתי לכלל מסקנה כי העתירה אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס- 2000 (להלן- החוק), קובע באילו עניינים ידון בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. המדובר ברשימה סגורה הניתנת לשינוי, הרחבה או גריעה רק בצו שייעשה על ידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. העתירה שבפניי אינה עונה על דרישות סעיף 5 לחוק, ומשכך אינה נמצאת בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים.

בא כוח העותרת ציטט בהודעתו מתוך פרשת נסייר:

"עולה אם כן, כי המסגרת היחידה בה ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד גבייה מינהלית הינה בעתירה מינהלית או, בעבר, בתביעה לפסק דין הצהרתי"

וכן:

"דעתי היא, שנישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך – כיום, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים".

את אמירותיו אלו של בית המשפט העליון פירש בא כוח העותרת כקביעה קטגורית המתייחסת לכל טענת התיישנות נגד גבייה מינהלית.

איני מוצא אחיזה לפרשנות זו. קריאת הפסקה בשלמותה מלמדת כי בית המשפט התייחס לטענת התיישנות ביחס לחוב ארנונה הנגבה על ידי רשות מקומית הא ותו לא. ממילא יוער כי רשות מקומית וענייני ארנונה נמנים בתוספת הראשונה לחוק.

למען הבהרת הדברים, אביא ציטוט רחב יותר מפרשת נסייר:

"המסלול הנוסף, עבור המבקש לטעון כנגד חוב ארנונה בעילות אחרות, הינו פנייה לבית המשפט. כיום נעשה הדבר על דרך הגשת עתירה מינהלית, בעוד בעבר היה זה בסמכותם המקבילה של בית המשפט הגבוה לצדק ובית המשפט האזרחי... עולה אם כן, כי המסגרת היחידה בה ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד גבייה מינהלית הינה בעתירה מינהלית או, בעבר, בתביעה לפסק דין הצהרתי". (הדגשה שלי - ד'ח')

כללו של דבר: בית המשפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות לדון בעתירה זו.

5. נוכח האמור, ולאור בקשתה החלופית של העותרת, להעברת העניין לבית המשפט המוסמך, אני מורה על העברת התיק למחלקה האזרחית של בית משפט זה וניתובו כתיק אזרחי.

הצו הארעי שניתן ביום 21.7.2010 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת על ידי השופט אשר ידון בעניין.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות ת ותמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים.