פסק דין
תביעה לפיצוי התובע, שהיה אסיר בתקופות הרלוונטיות לתביעה, בגין שלילת חופשה שלא כדין.
לאור הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים המבוסס על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13/1/10 בעע"א 1104/09 , נקודת המוצא בפסק דין זה הינה כי מהתובע נשללו – שלא כדין - חופשותיו לתקופה של חודש מסוף נובמבר 2009 ועד לאמצע ינואר 2010.
לטענת התובע, במועד בו נשללו ממנו החופשות, הוא התעתד לצאת לחופשה בת 4 ימים לרגל חג הקורבן וחופשה זו נשללה ממנו. לטענת התובע, כפועל יוצא משלילת החופשה נגרמו לו – מלבד הפגיעה בזכותו החוקתית לחופש, גם עוגמת נפש רבה אשר נבעה מכך שנשללה ממנו היכולת לבלות את חופשת החג עם בני משפחתו וכן, דיכאון אשר נבע מחששו ולפיו יהיה בשלילת החופשה בכדי להשליך על סיכויו לניכוי שליש מתקופת מאסרו. לאור האמור, עותר התובע לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין כל יום חופשה שנשללה ממנו וכן, לתשלום סך 3,000 ₪ בגין פגיעה בזכותו החוקתית לחופשה.
לטענת הנתבעות – לענין הנזק כי - במועד בו נשללו מהתובע חופשותיו, לא אושרה לתובע יציאה לחופשה בחג הקורבן וזאת, הואיל וחג הקורבן חל בסיום חודש נובמבר ואילו התובע כבר ניצל את חופשת חודש נובמבר בתחילת נובמבר. לטענת הנתבעות משכך, לכל היותר נשללה מהתובע חופשת חודש דצמבר וזאת , הואיל וחופשותיו חודשו כבר בחודש ינואר 2010 . הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובע יכל לבקש כי החופשה אשר נשללה תושלם לו ואולם, לא עשה כן.
כאמור, לאור ההסדר הדיוני כפי שהושג בין הצדדים, הנני נדרשת לקציבת הפיצוי לו זכאי התובע בנסיבות האמורות. לאחר ששקלתי את הטענות והדין, הנני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 750 ₪ לכל יום חופשה ובסך הכל לסך של 3,000 ₪ בגין שלילת החופשה (ראה בדומה קביעת בית המשפט בתק (רמלה) 2017/08 פאסי אברהם שלמה נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר (2009)) ולהלן יפורטו טעמי:
אינני מקבלת טענתו של התובע ולפיה, במועד בו נשללו ממנו חופשותיו היתה קבועה לו חופשה לשם יציאה לחג הקורבן. בהקשר זה , טענתו זו של התובע עומדת בניגוד מוחלט לאמור בסעיף 6 לכתב התשובה אשר הוגש על ידי התובע, במסגרתו טען התובע מפורשות כי הוא אמנם יצא לחופשה בחודש נובמבר ואולם, הוא הגיש בקשה לחופשה נוספת לאור חג הקורבן ובקשתו נדחתה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לפסוק פיצוי מיוחד הנובע מהפסד חופשה ספציפית זו, אלא שקציבת הפיצוי הסתמכה על העובדה שנשללה מהתובע חופשת דצמבר שהיא חופשה רגילה.
הנני מקבלת טענת הנתבעות ולפיה היה על התובע להקטין את נזקו על ידי פניה בבקשה לקבלת חופשה חלופית במקום זו שנשללה. בהקשר זה – בעעא (ת"א) 2442/01 יוסף בן בנימין סימן טוב נ' שירות בתי הסוהר (2002) נקבע כי במקרה בו נשללה חופשת האסיר בנסיבות אשר אינן קשורות בהתנהגותו השלילית, הרי שהוא יכול לעתור לקבלת חופשה חלופית. לאור האמור, הרי שלא מצאתי ממש בטענת התובע ולפיה לא היה באפשרותו לעתור לחופשה חלופית. אשר על כן, הנני קובעת כי התובע לא עמד בחובה להקטין את נזקיו, עובדה אשר מצאה ביטוייה בפסיקת הפיצוי (לענין חובתו של התובע להקטנת נזקו ראה - ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45, 50-51 (1991) ,ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(1) 743, 746 (1991) ).
בהתאם לתקנה 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב – 1982, סכום הפיצוי בעד יום מעצר או מאסר הינו החלק ה – 25 של השכר הממוצע במשק , דהיינו, על פי שכר ממוצע של כ – 8,000 ₪ לחודש, מדובר בפיצוי בסך של כ- 320 ₪ ליום. הנני סבורה, בהתאם לקבוע ברעא 5932/08 עמי שירי נ' מדינת ישראל –שירות בתי הסוהר (25/8/10) (להלן:"פסק דין עמי שירי") כי במקרה של שלילת החופשה כמפורט במקרה בפני, דהיינו – במקרה בו שלילת החופשה נבעה מהתנהלות רשלנית והפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעות – זכאי התובע לפיצוי מוגדל . יחד עם זאת, לא מצאתי לקבל טענתו ולפיה הוא זכאי לפיצוי בהתאם למתווה נשוא פסק הדין בענין עמי שירי לעיל – דהיינו בסך של 3,000 ₪ ליום וזאת, הן לאור המפורט בסעיפים קטנים א' וב ' לעיל והן הואיל ואינני סבורה כי ניתן להשוות בין מקרה בו נאסר אדם שלא כדין לבין מקרה בו נשללו ממי שהוא אסיר בפועל חופשותיו- כך , אסיר שנשללות ממנו ימי חופשתו אינו חווה את ההלם הראשוני הנגרם מהמעצר, הפגיעה בשמו הטוב , בתדמיתו וכיוצא בכך- נזקים אשר בגינם , בין היתר, מצא בית המשפט לפצות באופן מוגבר את מי שאינו אסיר ונכלא לשווא. יפים לענין זה, דברי בית המשפט ב תא (י-ם) 6442/04 זאכי סבאח נ' מדינת ישראל (2008) עמ' 49 לפסק הדין:
"ניתן להסכים, כי בגין עצם המאסר או המעצר הבלתי חוקי, ובכלל זה ההלם הראשוני שהוא גורם, הפגיעה בשם הטוב ובתדמית וכו', מן הראוי לפצות בסכום ממשי שאינו תלוי רק בתקופת הכליאה. ברור גם, כי ככל שהתקופה מתארכת, הנזק הלא ממוני גדל, ועל הפיצוי לבטא גם את משך המאסר. אלא שכאשר מדובר במאסר ממושך, אין הכרח להעריך את הפיצוי על בסיס יומי דווקא, באופן שהפיצוי הכולל ייקבע כמכפלת מספר ימי המאסר בסכום הפיצוי היומי. יש להניח, כי הנזק שנגרם לתובע בימי המאסר הראשונים, כשהוא נלקח מהרחוב ללא כל התראה, אינו זהה לזה שנגרם לו בעיצומה של תקופת המאסר."
לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,000 ₪ וכן, תישא בהוצאותיו בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.