אבו רוסתם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 31/3/13 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

רקע עובדתי:

1.המערערת ילידת 1972.

2.ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 6/2/12, קבעה למערערת נכות רפואית בשיעור של 65% בגין רטינופטיה סכרתית, יתר לחץ דם, ליקוי ראיה וכאבים בחזה.

3.בהתאם לחוות דעת רופא לעניין כושר תיפקוד של עקרת בית מיום 5/3/12, חוות דעת רופא מוסמך מיום 6/2/12 ובהתאם להערכה שיקומית/תיפקודית של עובדת סוציאלית מיום 7/3/12 (מהמכון להערכה תיפקודית מהמרכז לשיקום בבית החולים "שיבא") - נקבע, כי המערערת לא איבדה 50% ויותר מכושר התיפקוד, המערערת מוגבלת בעבודות משק הבית הקשות והממושכות בלבד.

4.המערערת עמדה ביום 7/3/12 בפני ועדת אי - כושר מדרג ראשון אשר קבעה כי על פי חוות דעת רופא מוסמך וחוות דעת עובדת שיקום, המערערת סובלת ממספר ליקויים המגבילים אותה בעבודת משק הבית הקשות מאוד ואי לכך המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

5.המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, ועדה לעררים אשר התכנסה ביום 21/3/13 רשמה את תלונות המערערת אשר הגיעה בליווי בעלה ובליווי קרוב משפחה שהינו עורך דין. הוועדה ראיינה את המערערת ועיינה במסמכים שבתיק, תוך שציינה כי מדובר באישה ילידת 1972, הסובלת מרטינופטיה סכרתית בשיעור 65%, יתר לחץ דם בשיעור 10%, ליקוי ראייה בשיעור 10% וכאבי חזה בשיעור 10%. המערערת התלוננה על חוסר תיפקוד מוחלט בבית, כאשר היא נעזרת לדבריה על ידי בני משפחה וקרובים הגרים בסמוך אליה. רוב תלונותיה התייחסו על כמעט עיוורון, באופן שלא תואם את תוצאות הבדיקות המצויות בתיק, המצביעות על חדות ראיה בעין שמאל 6/15 ובעין ימין 6/36. הוועדה מציינת כי אין עדות לנטורופטיה סכרתית, תוך שהוועדה התרשמה שאין הלימה בין הליקויים הרפואיים לבין הרישומים הרפואיים. לפיכך הוועדה דחתה את הערר. עוד ציינה הוועדה כי בכניסה לחדר הבדיקה נכנסה המערערת לחדר, כאשר לאורך המסדרון נשענה על הקיר והתיישבה בקושי, כאשר בעלה הרים את ידה לצורך חתימה על המסמך, אולם בתום הבדיקה, בתצפית מחדר הוועדה, נראתה המערערת הולכת באופן חופשי עם תמיכה מינימלית, ובחלק מהדרך ללא תמיכה בכלל (להלן: "ההחלטה").

6.הצדדים סיכמו טענותיהם בדיון שהתקיים בפני ביום 24/2/14.

טענות המערערת

7.שתי טענות עיקריות העלתה המערערת כנגד החלטת הוועדה נשוא הערעור. האחת – נוגעת להעדר בחינת כושר תיפקודה של המערערת במשק הבית, בהתאם לדרישות החוק וההלכה הפסוקה.

השנייה – מתייחסת לקביעות הוועדה על בסיס נימוקים רפואיים לא נכונים והעדר התייחסות לתלונות המערערת בזמן אמת.

טענות המשיב:

8.החלטת הוועדה מפורטת, מנומקת ועומדת בתנאי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי. המערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור.

הוועדה התייחסה לכל ליקוייה של המערערת, לרבות לטענתה לעיוורון מוחלט וציינה כי התלונה אינה תואמת את תוצאות הבדיקות המצויות בתיק. בפני הוועדה עמדו דו"ח רופא מוסמך מיום 6/2/12 ודו"ח פקידת שיקום מיום 7/3/12, כמו כן עמד בפני הוועדה דו"ח הערכה תיפקודית של עקרת בית מיום 5/3/12.

הכרעה:

9.לאחר שבית הדין עיין בטענות הצדדים, בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור, ובכל החומר אשר בתיק, הגיע לכלל מסקנה, כי נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, ועל כן דין הערעור להתקבל.

10.מתוך עיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור עולה, כי החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר חותרת תחת החלטת הוועדה לעררים (נכות כללית), שכן הוועדה נשוא הערעור אשר מטרתה היא קביעת דרגת אי כושר, שינתה קביעות רפואיות חלוטות של הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), ואפרט:

ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) אשר התכנסה בעניינה של המערערת ביום 6/2/12, קבעה כי המערערת סובלת מרטינופטיה סכרתית בשיעור של 65%. הוועדה לעררים לעניין אי כושר קבעה כי אין עדות לרטינופטיה סכרתית ולכן אין הלימה בין אחוזי הנכות שנקבעו למערערת ובין הליקויים הרפואיים, זאת בהסתמך על בדיקות המצויות בתיק הרפואי של המערערת, המצביעות על חדות ראייה בעין שמאל – 6/15 ובעין ימין 6/36.

אין זה מתפקידה של ועדת אי כושר לשמש כוועדה רפואית נוספת, ועליה לקבל את קביעות הוועדה הרפואית לנכות כללית ולא לחתור תחתיה ולקבוע שקביעות הוועדה הרפואית אינן משקפות את מצבה הרפואי של המערערת. על הוועדה לעניין אי כושר לבדוק האם מכלול ליקויה הרפואיים של המערערת מגבילים את תיפקודה במשק הבית. משהתערבה ועדת אי כושר בקביעותיה החלוטות של ועדה רפואית לנכות כללית, הרי שנפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, ודין הערעור בנקודה זו להתקבל.