החלטה
לפניי בקשת מדינת ישראל – רשם המקרקעין (להלן: "רשם המקרקעין"), למחיקת התביעה על הסף, בשל העדר עילה.
בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בתיק זה, עותרים המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "המשיבים" או "רחיב ומוחמד"), למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חלקה 50 בגוש 18582 מאדמות טמרה (להלן: "החלקה") הינה בבעלותם, ביחד עם אחיהם דיאב (להלן: "אדיב"), הינם בעלים במשותף בחלקה, בחלקים שווים ביניהם (לכל אחד – 1/3 מהזכויות בחלקה), זאת – על פי ייפוי כח בלתי חוזר שנעשה, ביום 25.8.1995, ע"י אביהם המנוח, דיאב אבו רומי ז"ל, שנפטר ביום 27.5.1996 (להלן: "המנוח") ועל פיו נתן להם המנוח את החלקה במתנה.
ביום 25.11.2007, ניתן בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (בתיק תמ"ש 4340/05), פסק דין בתביעתו של הנתבע מס' 1 (להלן: "אדיב"), (נספח ו' לכתב התביעה), אשר נתן תוקף לשני ייפויי כח בלתי חוזרים שערך המנוח ביום 25.8.1995 (וביניהם ייפויי הכח הנ"ל) והנתבע 1 (להלן: "כאיד") אשר התנגד לתביעה שם, חוייב בהוצאות.
ביום 11.3.2008 נרשמו על החלקה הערות אזהרה, מכח ייפויי הכח, לטובת רחיב ומוחמד (להלן: "הערות האזהרה"). הערות אלה בוטלו על פי בקשה לביטולן, הנחזית להיות חתומה ע"י רחיב ומוחמד, באישור של החתימות, הנחזה להיות אישורו של עו"ד נור טאהא. כמו כן נרשמו הערות אזהרה לטובת מי שככל הנראה רכשו מכאיד חלקים מהחלק, אולם ככל הנראה בוטלו הערות אלה. לתביעה לא צורף נסח רישום עדכני, כך שלא ניתן לדעת בוודאות מה מצב רישום הזכויות כיום.
ביום 4.11.2009 נרשם כאיד כבעלים של 1/3 חלקים מהחלקה, על פי צו ירושה שניתן ע"י הרשם לענייני ירושה בחיפה, ביום 10.2.2008, על פיו יורשי המנוח הינם כאיד, אדיב, רחיב ומוחמד, בחלקים שווים ביניהם (1/4 מהזכויות לכל אחד מהם). המשיבים הגישו בקשה לביטול צו הירושה בטענה שלא כל ילדי המנוח נרשמו בבקשה ובצו.
נגד רשם המקרקעין טוענים המשיבים בתביעתם, שהוא התרשל עת ביטל את הערות האזהרה ורשם הערות אזהרה לטובת אחרים, על פי מסמכים מזויפים וללא שדרש נוכחות עורכי הדין החתומים על הבקשות (הנתבעים 4 ו- 6).
בבקשתו זו טוען רשם המקרקעין, כי לאור כך שהבקשות שהוגשו אליו, בין לביטול הערות אזהרה ובין לרישומן, היו חתומות ומאושרות ע"י עורכי דין, אין לומר שהוא התרשל, שכן אין כל חובה לדרוש התייצבות עורכי הדין עצמם ודי בהגשת מסמכים הנחזים להיות כשרים.
ב"כ המשיבים הגיש שתי תגובות. בתגובתו מיום 2.11.10 טען, שהמטרה בצירוף רשם המקרקעין היתה לסייע לבית המשפט לרדת לחקר האמת. עוד טוענים הם, כי יש לדחות את טענת רשם המקרקעין לפיה אין הוא חייב לדרוש נוכחות עורכי הדין החתומים על הבקשות ולחילופין – לבררה לעומקה, אולם בסופו של דבר השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לאי פסיקת הוצאות. בהודעה מיום 28.11.10 הודיע שהמשיבים מתנגדים למחיקה מאחר שלאור טענות חלק מהנתבעים יש צורך בהשארת רשם המקרקעין כנתבע, על מנת להגיע לחקר האמת.
אכן, ככלל, אין חובה על רשם המקרקעין לדרוש התייצבות בפניו של עורכי הדין החתומים כמאשרים על בקשות, אולם אינני רואה מקום לקבוע כי לעולם ובשום מקרה לא יכולה לקום חובה כזו ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.
עם זאת, בענייננו, יש לקבל את הבקשה ולו משום כך שמדובר בתובענה למתן פסק דין הצהרתי באשר לזכויות בחלקה ובענין זה רשם המקרקעין אינו צד, מה גם שהוא הצהיר במסגרת בקשתו, כי הוא יכבד כל החלטה שתינתן בענין זה ע"י בית המשפט.
לא ברור מדוע חקר האמת דורש השארת רשם המקרקעין כצד לתביעה, שהרי רשאים יהיו המשיבים, ככל שהדבר יידרש לשם בירור העובדות הרלבנטיות, לזמן כעד, כל מי שיכול לתרום לבירור העובדתי הנדרש, לרבות מי מטעם לשכת רישום המקרקעין ואף לחייבו להמציא מסמכים רלבנטיים.
לפיכך, אני מורה על מחיקת רשם המקרקעין מהתביעה, אולם בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות.
החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.