אבו רביעה נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב.

2.לטענת המבקש – בעליו של הרכב, ביום 6.6.10 סמוך לשעה 07:00 יצא מביתו לעבודתו והשאיר את מכוניתו ליד הבית.

מפתחות המכונית נשארו על השולחן בבית והמבקש נסע לעבודה במכונית של דודו עימו הוא עובד.

לאחר סיום יום העבודה קיבל שיחת טלפון ממשפחתו כי הוא דרוש לחקירה במשטרה, שם הוסבר לו כי אחיו שאיננו בעל רשיון נהיגה, נהג במכוניתו ולפיכך ניתן צו איסור שימוש ברכב.

3.המבקש הגיע למחרת לתחנת המשטרה, הסביר את מה שקרה וטען כי אם אחיו לקח את המכונית היה זה ללא ידיעתו ובוודאי ללא הסכמתו.

המבקש אינו קשור למעשי אחיו, אינו אחראי למעשה אחיו וככל שאחיו לקח את המכונית היה זה כאמור ללא ידיעה וללא הסכמה.

4.לטענת ב"כ המבקש כל טענה של המשיב בדבר התרשלות אינה יכולה לבסס איסור מנהלי, שכן המחוקק לא קבע כי רשלנות או אי נקיטת אמצעים הם בגדר עילה לאיסור שימוש.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה ולטענת בא כוחה, ב"כ המשיב לא טען כל טענה לעניין הטענות לכאורה.

מחומר הראיות שהוגש לעיון בית המשפט עולה לטענת ב"כ המשיבה, כי בהתאם להודעת הנהג ברכב אין זו הפעם הראשונה שהוא לוקח את הרכב ונוהג בו.

המבקש עצמו בחקירתו טען כי במידה והנהג היה משתמש ברכב, הרי שהמבקש היה יודע על כך ולטענתו תמיד המפתחות נמצאים אצלו וזו הפעם היחידה בה שכח את המפתחות בבית.

עוד טען ב"כ המשיבה כי מדובר בעבירה חמורה נהיגה של קטין חסר רשיון נהיגה וכי היה על המבקש כבעל הרכב להבחין כי נעשה שימוש ברכבו מספר פעמים.

דיון והכרעה.

6.בסעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה נקבע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(2)מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57 א (א).

בענייננו טוען המבקש כי לא ידע ולא הסכים לכך שאחיו שהינו חסר רשיון נהיגה ינהג ברכבו.

7.ב"כ המשיבה הפנה לחקירתו במשטרה של אחיו של המבקש – יונס אבו רביע, ממנה עולה כי לטענתו אף אחד לא נתן לו אישור לנהוג ברכב ואולם לשאלה האם הוא כל הזמן נוהג באוטו השיב:

"ש: אתה כל הזמן נוהג באוטו?

ת: פעמיים נהגתי באוטו."