אבו קנדיל(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 ("החוק") על החלטת ועדת השחרורים מיום 2.3.2011 בראשות כב' השופטת ש' אבו אחמד וחברים בה ה"ה ר' חדד, ד' עוז ור/כ צ' גלנדר

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר ראשון בן 36 חדשים בשל הרשעתו בעבירה של סיכון חיי אדם, ניסיון לחבלה, תקיפה, הפרעה לשוטר, וגניבה. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, כיוון שלא מצאה אותו ראוי לשחרור, משלא עמד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 3 לחוק. דבריה כוונו לתיק חקירה שנפתח נגדו בחשד כי בחודש פברואר 2010 ניסה אחיו להעביר לו סמים, בתוך נעליו. השניים החליפו את נעליהם בעת הביקור, וכך ביקשו להחדיר את הסמים לבית הכלא. עם זאת הותירה הועדה בפני העותר זכות לשוב ולפנות אליה, אם יחול שינוי בסטטוס תיק החקירה (שהיום הוא בגדר "תיק פ"א).

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו, ובה הוא פורש את טרוניותיו אודות התנהלותה האיטית של המשטרה בחקירת חשדותיה כלפיו, שאם היתה מסיימת את מלאכתה מוקדם יותר – היה בידו להתמודד עם הטענות, ואפשר וכל העניין היה מסתיים, ומאפשר את שחרורו המוקדם. על כך הוא מוסיף טענות מטענות שונות, המבקשות לשכנענו, כי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור, כגון שבחר לצאת לדרך חדשה וכיו"ב.

לאחר שעיינו בכתב העתירה ובכתב התשובה, לאחר ששמענו את טענות בעלי הדין על-פה, ולאחר שעיינו בחומר שבתיק הועדה, ובכללו תיק החקירה המשטרתי (שלשם המצאתו דחינו את הדיון), באנו לכלל דיעה, כי אין כל פסול בהחלטת הועדה. עיון בתיק החקירה מעלה, כי אחיו של העותר, שבא לבקרו בבית הכלא, החליף עמו נעליים, סוהרת שהיתה במקום שמה ליבה להחלפה, ובבדיקת הנעליים נמצא, כי הן מכילות סמים (חשיש וקוקאין). דברים אלה מתבססים היטב מתיק החקירה, שככל הנראה הגיעה לסופה, ולפי ששמענו מפי ב"כ המשיבים – הועברה לידי 'התביעות' לשם הגשת כתב אישום.

באירוע זה שתיארנו עתה די על מנת לדחות את העתירה, כיוון שבעותר לא נתקיימו תנאי הסף הקבועים בסעיף 3 לחוק, לפיהם על העותר לשכנע, כי הינו ראוי לשחרור על תנאי. העותר עבר על נהלי בית הכלא, כאשר החליף נעליים עם אחיו, משמע החדיר נעליים זרות אל בית הכלא, גם אם לא היה בנעליים אלה כל סם. המקרה שלפנינו מסביר היטב את קיומם של נהלים אלה, נהלים שתכליתם למנוע, בין היתר, החדרת סמים. לבד מעבירת המשמעת נחשד העותר גם במעשה פלילי של החדרת סמים לבית הכלא, מעשה שאילולא עירנותה של הסוהרת היה צולח. כמי שעבר על נהלי בית הכלא באופן כה בוטה, ועוד יותר מכך – כמי שניסה להחדיר לבית הכלא סמים, העיד העותר על עצמו, כי אין הוא ראוי לשחרור המוקדם.

משלכך אנו מגיעים, כי אז אין לנו להידרש לטענותיו האחרות של העותר, אודות העדרה של מסוכנות מצידו, החלטתו לשנות מאורחות חייו ועוד כיו"ב, שהרי את תנאי הסף הוא לא עבר כאמור.

שמענו בקשב את טרוניותיו של העותר כנגד התנהלותה של המשטרה בחקירתו. בטענות אלה אין כדי לסייע בידו, גם אם יש נניח לטובתו, כי החקירה לא התקדמה בקצב מהיר. אילו נסתיימה החקירה קודם לכן לא היה הדבר משנה כהוא זה מן המסקנה, כי העותר לא עמד בתנאי הסף.

סוף דבר, משום הטעמים הללו לא ראינו כל חוסר סבירות בהחלטת הועדה, ועל כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט

ש' אטרש, שופט