אבו קוש נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בתיק ת' 6841/09, בה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בעניינו ביום 8.7.09.

המערער קיבל דוח שעניינו עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד, ולא התייצב לדיון שנקבע בעניינו ביום 8.7.09 ומכאן נדון לקנס בסך 1100 ₪.

ב"כ המערער חזר בפני על טענותיו כי המערער לא קיבל את ההזמנה לדיון וכי הוא שביקש להישפט, וכן כי ייגרם לו עיוות דין כיוון שלא דיבר בפלאפון, וב"כ המשיבה מנגד ביקש לדחות הערעור.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי החלטת בימ"ש קמא בדין יסודה ודין הערעור להידחות.

ההלכות ביחס לבקשה לביטול פסק דין ידועות, כאשר ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא, נדונה סמכות ביהמ"ש לדון בבקשה לביטול פס"ד בהעדר הצדדים, וכן צויין שם כי במסגרת בקשה לביטול פס"ד על המבקש להעלות בכתב את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות, ולצרף תצהיר מטעמו.

בענייננו בבקשה לביטול פס"ד , הועלו טענות בדבר העובדה שהמערער לא קיבל ההזמנה לדיון, כאשר בעניין זה מעיון באישור המסירה עולה כי באישור המסירה מצויין כי דבר הדואר לא נדרש, כאשר בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, קיימת חזקת מסירה ולא מצאתי בטיעוני המערער כדי להפריך חזקה זו, כאשר באישור המסירה ישנו תאריך וחתימת עובד הדואר.

ביחס לטענתו הנוספת של ב"כ המערער בדבר עיוות דין שעלול להיגרם למערער, שכן לטענתו לא דיבר במכשיר הנייד, הרי טענה זו לא הועלתה כלל בבקשה לביטול פסה"ד ואף בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי לא נטען כל טיעון ממשי מצד המבקש ביחס לעבירה שיוחסה לו.

בעניין סוראיה איטליא נקבע כאמור, כי כל טענה יש להעלות בשלב בקשה לביטול פס"ד, ולא מצאתי כל הסבר להעלאתה לראשונה בערעור.

עוד יצויין, כי אף לא מצאתי עיוות דין מהטעם שהקנס שהוטל על המערער קרוב לקנס שקבוע בדוח ולא הוטל כל עונש מעבר לכך.

לאור כל המקובץ – אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום כ"ד ניסן תש"ע, 08/04/2010 במעמד הנוכחים.

יעל רז-לוי, שופטת

הוקלד על ידי: גאולה סויסה