אבו קוידר נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיית הנזק.

2.התובע, יליד 23.1.82, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.5.06. כתוצאה מן התאונה נגרם לתובע שבר פתוח במרפק יד שמאל שהיא ידו הדומיננטית. התובע אושפז בבית החולים למשך 9 ימים, במהלכם בוצעה שטיפת של איזור השבר, והמרפק קובע בסד. מיד לאחר שחרורו מבית החולים שב התובע לאשפוז בשל חום. התובע אושפז למשך שלושה עשר יום נוספים, שבמהלכם הוא טופל באנטיביוטיקה, והקיבוע החיצוני הוחלף בקיבוע פנימי. לאחר חמישה חודשים השבר התאחה, אולם לא חלה התקדמות בתנועתיות המרפק. לפיכך, התובע אושפז שוב למשך שלושה ימים, שבמהלכם נעשה ניסיון למניפולציה של המרפק תחת הרדמה. הניסיון נכשל בשל "חסימה גרמית", ובבדיקת סי.טי. התברר כי קיים נזק פרקי קשה.

3.הנכות

התובע נבדק על ידי מומחה בית המשפט – ד"ר וייל, אשר קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 40%, בגין קשיון לא נוח במרפק. ד"ר וייל מציין בחוות דעתו כי לתובע יש הגבלה קשה בתנועות המרפק, בשילוב עם פגיעה קשה בסחוס המפרקי, ופגיעה עצבית קלה בעצב האולנארי, הגורמת לחולשה קלה בשרירי כף היד. ד"ר וייל קבע כי התובע סבל מנכות זמנית בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים מיום התאונה ועד איחוי השבר,ומנכות זמנית בשיעור של 75% מתום שלושת החודשים הנ"ל ועד 15.12.06, שאז נכשלה המניפולציה במרפק והנכות הפכה צמיתה. המומחה לא הוזמן לעדות והצדדים לא חלקו בסיכומיהם על חוות דעתו.

4.הפסד שכר בעבר

התובע היה בן מעט יותר מעשרים וארבע ביום התאונה. התובע החל לעבוד כבר בגיל 17 וחצי לערך (עמ' 6 שורה 18). עד לתאונה עבד התובע בעבודות גינון אצל מספר מעבידים באופן לא רצוף. בשנים 2004-2005 עבד התובע במשך כשנה וחצי אצל יוסי עמר – גינת עדן, והרוויח בממוצע 4,348 ₪ נטו לחודש (ראו- נתונים מצטברים בתלוש 7/05- ת/35). התובע פוטר בשל צמצומים ולא עבד במשך חמישה חודשים עד אשר החל לעבוד אצל "שתיל" בחודש ינואר 2006 (ראו- עמ' 4 ש' 12-13, וכן תלוש שכר משתיל - ת/36). התובע עבד בשתיל שלושה חודשים והרוויח בממוצע 3,193 ₪ נטו לחודש (ראו- ת/39). בחודש אפריל 2006 עזב התובע את שתיל והחל לעבוד אצל "גילי ויואל עזריה בע"מ", שם הוא הספיק לעבוד חודש וחצי בלבד עד התאונה, ולהשתכר סך ממוצע של כ-4,400 ₪ לחודש (ראו ת/42), ובהצמדה להיום 4,971 ₪. זהו , אם כן, הסכום שלפיו יחושב הפסד השכר לעבר.

התובע טוען כי מאז התאונה ועד היום הוא אינו עובד. מאידך, הנכויות שקבע המומחה אינן תומכות בטענה שהתובע אינו יכול לעבוד כלל. מחקירתו של התובע עולה כי הוא לא פנה למוסד לביטוח לאומי במטרה להתחיל בהליך שיקום (עמ' 6 ש' 30 – עמ' 7 ש' 14), והניסיון היחיד שעשה כדי למצוא עבודה, ולו חלקית, שתתאים למגבלותיו, הסתכם בפנייה לקרובי משפחה אשר סירבו להעסיקו (עמ' 6 ש' 27-28). לאור כל השיקולים הללו אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן הכנסה מלא עבור התקופה שמיום התאונה ועד למועד תחילת הנכות הצמיתה (16.12.06). אני ער לכך שבחלק מתקופה זו עומדת הנכות הזמנית על 75% בלבד, אולם אני סבור שלא ניתן לצפות מפועל כפיים עם נכות בשיעור כזה להתחיל ולחפש עבודה בטרם יתייצב מצבו. אשר על כן, אני פוסק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר מלא עבור תקופה של שישה וחצי חודשים מיום התאונה, קרי סך של 37,000 ש"ח נכון להיום (מעוגל ובתוספת ריבית ממחצית התקופה).

5.בגין התקופה שמתום שישה וחצי חודשים ועד היום; אין הצדקה לפסוק הפסד שכר מלא, כיוון שהנכות הצמיתה עומדת על שיעור של 40%, והתובע לא הוכיח כי עשה מאמץ ראוי להשתלב מחדש בשוק העבודה. עם זאת, מדובר בתובע אשר עד התאונה עבד בעבודות כפיים, ואשר סובל כיום מנכות אורטופדית לא נמוכה. אין ספק שלנכות יש השפעה משמעותית על יכולתו של התובע להשתכר מעבודת כפיים, שכן התנועה במרפק היד הדומיננטית הינה "מינימלית" כלשון המומחה. וביתר פירוט: "קשת התנועה (של מרפק התובע – א.ר.) מוגבלת ל-25 מעלות, בעוד שעל מנת לספק את צרכי היום יום זקוק אדם לקשת תנועה של 90 מעלות לפחות" (ראו פרק המסקנות בחו"ד המומחה). התובע איננו אדם משכיל. הוא עזב את לימודיו בכיתה י' ולא רכש מקצוע כלשהו. על כן, יש להניח שהתובע לא ימצא בנקל עבודה המתאימה למגבלותיו. לפיכך, אני סבור כי אין יסוד לטענת הנתבעת לפיה נכותו התפקודית של התובע מגיעה ל-30% בלבד. בה במידה, אינני מקבל את טענת התובע לפיה נכותו התפקודית מגיעה לשיעור של 60%, שכן התרשמתי שהתובע איננו חסר ישע שאיננו יכול לתפקד בנכותו. על כך גם יעידו הטיולים שעשה התובע לירדן, חלקם לבדו (עמ' 7 ש' 26 עמ' 8 ש' 28). אשר על כן, בגין התקופה שמתום 6.5 חודשים מיום התאונה ועד היום אני פוסק לתובע פיצוי בשיעור של 50% משכרו עובר לתאונה (4,971 ₪), קרי סך של 170,000 ₪ נכון להיום (מעוגל וכולל ריבית ממחצית התקופה).

אשר על כן בגין כל הפסד השכר בעבר אני פוסק לתובע סך של 207,000 ₪ נכון להיום.

6.עזרת הזולת בעבר

לנוכח הנכויות הזמניות הגבוהות, לנוכח מהות הפגיעה, ולנוכח הנכות הצמיתה שאיננה נמוכה, יש טעם בטענת התובע לפיה הוא נזקק לעזרת הזולת לאחר התאונה. עם זאת, התובע הודה כי כבר שלושה חודשים לאחר התאונה הוא נסע לטיול בירדן. יש להביא בחשבון כי אשתו של התובע הינה עקרת בית ולדברי התובע גם לפני התאונה היא טיפלה בילדים ובצורכי הבית (עמ' 11 ש' 23-25). התובע טוען כי בשל מגבלותיו הוא איננו מסוגל לבצע תיקונים בבית כפי שביצע בעבר, וטענה זו משכנעת לנוכח נכותו. לאור כל האמור, אני פוסק לתובע בראש הנזק של עזרת הזולת לעבר סך של 27,000 ₪ נכון להיום, המשקף בקירוב שלוש שעות עזרה בשבוע.

7.הוצאות בעבר

התובע צירף לתצהירו קבלות בדבר הוצאות רפואיות שהוציא בעבר, ובדבר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. כמו כן, צורפו קבלות בדבר רכישת תרופות, אם כי מעיון ברשימת התרופות עולה כי לא כולן קשורות בתאונה. התובע גם הציג דרישת תשלום ממד"א בגין פינויו באמבולנס לאחר התאונה. בפסיקת הפיצוי בראש נזק זה יש להביא בחשבון כי לא ניתן לצפות מאדם לשמור את הקבלות בגין כל ההוצאות שנגרמו לו. לאור כל האמור, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 6,000 ₪ נכון להיום.

8.כאב וסבל

על פי שיעור נכותו הרפואית של התובע, בצירוף 25 ימי אשפוז, ובהתאם לחישוב הקבוע בדין לעניין נזק לא ממוני, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 87,190 ₪ נכון להיום.

9.הפסד כושר השתכרות בעתיד

כאמור לעיל, שכרו של התובע לפני התאונה בתוספת הצמדה להיום מגיע כדי 4,971 ש"ח. התובע טוען כי אלמלא התאונה הוא היה ממשיך לעבוד בגינון ומתקדם בעבודתו כך ששכרו היה עולה מעבר לכך. טענה זו איננה נתמכת בראיות, שכן מעבידו של התובע לא הובא לעדות על מנת לתאר מהן אפשרויות הקידום שעמדו בפניי התובע עובר לתאונה. נזכיר עוד, כי התובע היה פועל כפיים פשוט, כך שאפשרויות הקידום שעמדו בפניו אינן רבות. התובע טוען כי בשל גילו הצעיר בן 24 בעת התאונה, יש לחשב את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לפי השכר הממוצע במשק. טענה זו אינה משכנעת בנסיבות העניין הקונקרטי שלפניי, משום שהוכח כי התובע השתלב בשוק העבודה שבע שנים לפני התאונה, ועסק תמיד בעבודות כפיים בשכר נמוך. לאור זאת, הפסד השכר לעתיד יחושב לפי שכר של 4,971 ₪. כפי שציינתי לעיל, הנכות האורטופדית הלא נמוכה, והעובדה שהתובע הינו פועל כפיים פשוט, מובילות למסקנה כי השפעת הנכות על כושר ההשתכרות הינה בשיעור של 50%. לפיכך, בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד אני פוסק לתובע סך של 664,000 ₪ נכון להיום, המשקף במעוגל תחשיב אקטוארי מלא (מקדם היוון 267 עד גיל 67).

10.הפסד פנסיה

לנוכח צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (י"פ 6302 27/9/11 עמ' 6938), יש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, למרות שאין ראיה לכך שעד היום הופרשו לטובת התובע סכומים כלשהם לקרן פנסיה. על פי ההסכם שבתוספת לצו, ההפרשות לפנסיה יגיעו בשנת 2014 לשיעור של 17.5%, כאשר העובד אמור להפריש 5.5% משכרו והמעביד אמור להפריש 12%. בתחשיב הפסד כושר ההשתכרות לא הבאתי בחשבון את הפרשת התובע לפנסיה, ולכן בבואי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד הפנסיה עלי לנכות מהסכום שהיה אמור להפריש המעביד את הסכום שהיה אמור להפריש התובע. יוצא אם כן , כי לתובע מגיע פיצוי בגין אובדן פנסיה בשיעור של 6.5% מן הסכום שנפסק בגין הפסד כושר השתכרות. לפיכך, אני פוסק לתובע בגין הפסד פנסיה סך של 43,000 ₪ נכון להיום. לגבי הפסד הפנסיה שנגרם בשל הפסד השכר בעבר, יש לפסוק לתובע סכום נמוך יותר, כיוון שבפועל עד התאונה לא הפרישו מעבידיו של התובע סכומים כלשהם לפנסיה, ואפשר להניח כי גם אם התאונה לא הייתה מתרחשת הם לא היו מתחילים להפריש בגין התובע כספים לפנסיה. עם זאת, מאז התאונה חלף זמן רב יחסית, ויתכן שאלמלא התאונה התובע היה משתלב בשלב מסוים בעבודה אצל מעביד שכן היה מבצע עבורו הפרשות לפנסיה. לפיכך, אני פוסק לתובע בגין הפסד הפנסיה עבור התקופה שעד מתן פסק הדין סך גלובלי של 6,000 ₪ נכון להיום.