אבו קוידר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

המערערת, גב' אסמהאן אבו קוידר, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדה לעררים לאי כושר מיום 6.1.11 לפיה המערערת לא איבדה 50% מכושר השתכרותה.

הרקע העובדתי

המערערת, ילידת 1954, נטולת עבר תעסוקתי. ועדה רפואית לעררים מיום 28.11.10 קבעה למערערת דרגות נכות בגין הגבלה בפרק ירך ימין (30%), מגבלה בתנועות גב תחתון (20%), שינויים בכף רגל ימין ומפרקים (10%), עודף שומנים (10%), חשד לגסטריטיס (10%), ורידים בולטים (20%) ושינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי (10%).

ביום 6.1.11 התקיים דיון בוועדה לעררים לאי כושר בעניינה של המערערת. המערערת מסרה לוועדה לעררים את הדברים הבאים:

"מעולם לא עבדתי. אני סובלת בעיקר מרגל ימין כל צד ימין. לא עברת ניתוח אבל אורטופד המליץ על ניתוח ולא הסכמתי. החברים שלי עוזרים לי מבחינה כלכלית. הבעיה ברגל מזה שנים רבות. מעולם לא עבדתי. לא יכולה לבצע עבודות גם בישיבה, גם בעיות בוורידים. לא עבדתי גם בגיל 20, אצלנו לא היה נהוג לעבוד".

החלטת הועדה לעררים נגדה הוגש הערעור קובעת:

"בת 56, עיקר נכותה הוא הגבלה בפרק ירך ימין, וכן הגבלה בתנועות גב תחתון, ובשיחה התלוננה על ורידים בולטים שגם בגינם הוענקו אחוזי נכות.

התובעת מעולם לא עבדה ולשאלתנו מדוע לא עבדה, ענתה כי "לא מקובל בחברתה שנשים יעבדו".

המלצת הרופאה בוועדת ערר רפואי כי מתאימה לעבודה ללא מאמץ פיזי וללא עמידה ממושכת.

פקידת השיקום בחוו"ד ראתה הנ"ל כבעלת כושר השתכרות.

הוועדה קובעת כי הנ"ל יכולה לעבוד בישיבה במגוון עבודות ללא עמידה וללא מאמץ פיזי, כגון: אריזה, מיון וכד', התובעת לא איבדה מכושרה להשתכר בשיעור 50% ועל כן דוחה את הערר".

טענות המערערת

לטענת המערערת הוועדה לעררים התעלמה מנתונים רלוונטיים בהחלטתה. כך, הוועדה התעלמה מעברה ההשכלתי והתעסוקתי של המערערת. המערערת למדה 5 שנות לימוד בלבד ואינה יודעת לכתוב ויודעת לקרא בקושי. בשים לב לכך, הוועדה לא בחנה כראוי את אפשרויות התעסוקה של המערערת בהתחשב בגילה, השכלתה ועברה התעסוקתי ולא התייחסה להשפעת מכלול ליקוייה הרפואיים על כושרה להשתכר.

לעניין זה טוענת המערערת כי עבודה באריזה ומיון דורשים מאמץ פיזי, בניגוד להחלטת הוועדה לעררים, וקביעות הוועדה לעררים בהקשר זה אינן מנומקות כדבעי.

עמדת המשיב

המשיב טוען כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת ועדת העררים וכי טענות המערערת נגד החלטת הוועדה הן מקצועיות במהותן. מדובר במקרה בו נכויותיה של המערערת אינן גבוהות במיוחד ואינן משליכות על תפקודה. הועדה לעררים התחשבה בגילה ובהשכלתה של המערערת וקביעתה כי היא לא איבדה 50% מכושר עבודתה נתמכת בעמדת פקידי השיקום במוסד, והיא עמדה מקצועית סבירה שבית הדין לא יתערב בה.

דיון והכרעה

כידוע, הלכת עזאת מוהרה (עבל 327/03 מוהרה נ. המל"ל (מיום 15.4.04)) קובעת כי בהתאם לסעיף 209(ב) לחוק הביטוח הלאומי, על וועדת העררים לאי כושר לקבוע את השלכת ליקויו של המבוטח על יכולתו לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם התואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו ולצורך זה על וועדת העררים לתת דעתה לגילו, השכלתו ויכולותיו האינטלקטואליות והפיזיות של המבוטח.

לדעתי, בחינת החלטת ועדת העררים בכללותה מביאה למסקנה שהועדה יישמה כהלכה את הוראות סעיף 209(ב) לחוק ואת הלכת מוהרה ומקובלת עלי עמדת המשיב כי טענות המערערת הן מקצועיות במהותן.