אבו צעלוק יחיא נ' חב' מיקי את עודד בע"מ

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות, גמול בגין שעות נוספות ופיצויי בגין עוגמת נפש.

רקע עובדתי

1.הנתבעת היא חברה לעבודות עפר, תשתית, בנייה ופיתוח.

2.התובע עבד כפועל אצל הנתבעת מיום 21.6.05 ועד ליום 4.7.08, מועד שבו התפטר מעבודתו.

3.מרבית עבודתו של התובע בוצעה בעיר אילת ועל כן נהג להתגורר וללון באילת ולשוב לביתו פעם עד פעמיים בחודש.

4.הצדדים חלקו באשר לשיעור שכרו הקובע של התובע, היקף עבודתו, ולזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשים בגין זכויותיו הסוציאליות וגמול שעות נוספות. נדון בטענות כסדרן.

5.מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת מר מיכאל ועקנין (להלן - "מר ועקנין"), מר מאדי סיף (להלן - "מר סיף") ומנהלת החשבונות הגב' גלית בכר (להלן - "גב' בכר").

השכר הקובע

6.לטענת התובע בכתב התביעה, נקבע בין הצדדים כי שכרו יעמוד על שכר קבוע בשיעור של 6,000 ₪ והרישום בתלושי השכר אינו משקף את רכיבי התשלום שאותם קיבל, המהווים כולם יחד את שכרו המוסכם של התובע.

הנתבעת טענה מנגד כי התובע עבד על בסיס שכר שעתי, וכי המפורט בתלושי השכר משקף נכונה את התשלומים ששולמו לתובע מידי חודש בחודשו.

7.בעדותו אישר התובע כי הסכומים הנקובים בתלושי השכר הם הסכומים שאותם קיבל בפועל (עמ' 13 שורות 14-16 לפרוטוקול), אלא שלדבריו, לא קיבל לידיו את התלושים עד לתום תקופת עבודתו. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי כאשר פחת הסכום שבשיק מהסך של 6,000 ₪, היה זה בשל חופשה שנטל (עמ' 15 שורות 13-17 לפרוטוקול) וכי מעולם לא קיבל יותר מסך של 6,000 ₪ (עמ' 41 שורה 10 לפרוטוקול).

מר ועקנין הכחיש כי סוכם בין הצדדים ששכרו של התובע יעמוד על סך של 6,000 ₪ (עמ' 17 שורות 4-5 לפרוטוקול) וטען כי התובע כמו גם יתר העובדים, חתם על כרטיסי נוכחות בכניסה וביציאה. עוד טען מר ועקנין כי שכרם של העובדים שולם על בסיס דו"ח הנוכחות (עמ' 19 שורות 1-2, 21-22 לפרוטוקול) וכי לעובדים הייתה נגישות לכרטיס הנוכחות וכשנדמה היה להם כי הופחת שכרם היו "עומדים על הרגליים הקידמיות ולא היו באים לעבודה, אם לקחו לו חלילה שקל, איך הוא עבד" (עמ' 20 שורות 4-7 לפרוטוקול).

8.שמענו את טענות הצדדים, עיינו בראיותיהם ושוכנענו כי התובע קיבל שכר שעתי. כאמור, התובע הודה כי הסכומים המפורטים בתלושי השכר הם הסכומים שקיבל לידיו. עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע לא קיבל מידי חודש שכר קבוע בשיעור של 6,000 ₪ אלא שכר שהשתנה מידי חודש. הסבריו של התובע כי שכרו הופחת כאשר שהה בחופשה אינו מהווה הסבר לחודשים שבהם שולם לתובע סכום גבוה מהסך של 6,000 ₪ נטו (ראו למשל תלושי השכר לחודשים 5/07, 5/08, 6/08 ודיווחי המעסיק למוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת התובע לדמי פגיעה).

זאת ועוד, אין לקבל את טענת התובע כי לא נמסרו לידיו תלושי השכר. התובע צירף לתביעתו תלושי שכר שעיון בהם מעלה כי הודפסו מידי חודש בחודשו בעבור החודש שקדם לתאריך ההנפקה ומכאן עולה כי אלה נמסרו לידיו בזמן אמת ולא הופקו בדיעבד.

די באמור כדי לקבוע כי גרסת התובע שלפיה סוכם השכר בשיעור קבוע של 6,000 ₪, אינה יכולה להתקבל, וכדי לקבל את טענת הנתבעת ולקבוע כי שכרו בחודש יולי 2008 עמד על 21 ₪ לשעה ו-168 ₪ ליום (סעיף 37.ז לסיכומי הנתבעת).

היקף העבודה

9.הצדדים חלקו גם על היקף עבודתו של התובע. לטענת התובע, עבד במתכונת קבועה של 24 ימי עבודה בחודש, 11 שעות ביום וזאת במשך 38 חודשים רצופים.

לטענת הנתבעת, אין יסוד לגרסת התובע לעניין היקף עבודתו והוא עבד במשרה משתנה בהיקף של 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע ובשעות נוספות לפי הצורך.

לדבריה, בתקופת עבודתו בשירותה נעדר התובע רבות מעבודתו לצורך לימודי נהיגה על רכב משא כבד (טריילר). הנתבעת צרפה פירוט של מועדי השיעורים (שהתקבלו מבית הספר לנהיגה על פי צו בית הדין מיום 6.12.11; נ/4), ממנו עולה כי בשנים 2006-2008 למד התובע נהיגה בבית הספר "לב הגליל" ברהט ובבית ספר "עתיד" בבאר שבע (בשנת 2006 לימודי תיאוריה של נהיגה ברכב כבד (תעודת גמר בהיקף של 174 שעות; נ/2); בין החודשים ינואר-פברואר 2007 - 20 שיעורים; בחודש נובמבר 2007 - 12 שיעורים; בין התאריכים 18.11.07-8.4.08 שהה התובע בבית הספר לנהיגה לשיעורים כפולים ומבחנים 16 פעמים).