פסק דין
בעתירה זו מתבקשים ע"י העותר שני סעדים מרכזיים – האחד שינוי סיווגו מאסיר "ביטחוני" לאסיר "פלילי", והשני ביטול סעיף 3(א) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 03.05.00 "כללי ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: "הפקנ"צ").
העותר מרצה עונש של 13 שנות מאסר בגין הרשעתו ב-19 אישומים בעבירות נשק וקשירת קשר לביצוע פשע.
העותר סווג בראשית מאסרו כאסיר "פלילי" בקטגוריה ב-1', ובדיעבד התברר, לטענת המשיב, כי סיווג זה נבע משגגה מערכתית, ומשכך, בתאריך 28.5.2012 הוחלט על סיווג העותר כאסיר בטחוני.
בעקבות שינוי הסיווג האמור, העותר הגיש עתירה ובה עתר לשינוי סיווגו מאסיר "בטחוני" לאסיר "פלילי", וכן יציאה לחופשה [עת"א 10733-06-12] אולם עתירתו נדחה. כנגד החלטה זו העותר הגיש בקשת רשות ערעור [רע"ב 7697-12] ובהחלטה מיום 24.4.2013 נקבע כי מאחר והעותר זכה להקלות משמעותיות בתנאי מאסרו ללא שינוי הסיווג, הבקשה נדחית, אולם העותר רשאי לשוב ולפנות בשאלות העקרוניות שהעלה במסגרת הדיון בעתירה חדשה.
2. נטען ע"י ב"כ העותר כי הפקנ"צ אשר מגדירה את הקריטריונים לסיוגו של אסיר כביטחוני מכילה סעיף המאפשר הגדרת אסיר בטחוני ככזה נוכח טיב העבירות בהן הורשע שיש בהן סיכון לביטחון המדינה כאשר המעשים נעשו מתוך מודעות, עצימת עיניים או אדישות לסיכון – ונטען כי ההוראה בדבר יסוד של אדישות או עצימת עיניים הינה בלתי חוקתית ובלתי סבירה.
עוד נטען כי עבירות נשק אינן "עבירות ביטחוניות מובהקות" וכי העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מפורטות בנספחי הפקנ"צ ככאלו שמקימות סיווג אוטומאטי כאסיר ביטחוני.
נטען כי הסיבה לכאורה לסיווג העותר כאסיר ביטחוני נעוץ במפגש שקיים לכאורה עם מבוקש, אולם העותר עומד בתוקף כי הדבר אינו נכון, וכי ביצע את העבירות בהן הורשע למטרות רווח כלכלי גרידא וכי לא היה כל יסוד נפשי של מודעות לכך כי במעשיו סיכן את ביטחון המדינה.
בנוסף נטען כי לסיווג העותר כאסיר ביטחוני נפקות לתנאי מחייתו, שכן לא תתאפשר לו יציאה לחופשות, שילוב בהליכי שיקום, תעסוקה, מפגשים עם רשות השיקום לאסיר, וזאת אף בניגוד לאסירים ביטחוניים אחרים שחלקם מקבלים את התנאים האמורים ללא כל קושי.
עוד נטען כי בתקופה בה העותר שהה בתנאי כליאה של אסיר פלילי, לא היו בתנאים אלו כדי לסכן את ביטחון המדינה ויש לתת משקל ממשי להתנהגותו התקינה של העותר בתקופה זו.
3. ב"כ המשיב טען כי סיווגו של העותר מלכתחילה בקטגוריה ב-1' נעוץ בטעות, וכי לאחר בחינת כלל החומרים בעניינו של העותר, שנגעו לטיבן וטבען של העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, ובהתייעצות עם גורמי שב"ס ושב"כ, הוחלט על סיווג העותר כאסיר בטחוני.
הזיקה הנטענת ליצירת סיכון לביטחון המדינה נלמדת מנסיבות כתב האישום, מאמירות בתי המשפט הפליליים שדנו בעניינו של העותר ומעמדת הגורמים המקצועיים והרלוונטיים.
נטען כי הלכה למעשה, המשיב הגיע למסקנה כי יש במעשיו של העותר אשר בגינם הורשע, כדי להצביע על כך שהעותר קיים עובר למעצרו קשרי מסחר באמל"ח מול פעילי טרור שונים, וכי במעשיו מתקיים סיכון ממשי לביטחון המדינה, כנדרש על-פי המבחן המהותי שמתווה הפקנ"צ לצורכי סיווג כאמור, וכי החלטת המשיב הייתה ראויה וסבירה.
לעניין סיווג אסיר ביטחוני כאמור על פי הקניית יסוד נפשי של עצימת עיניים או אדישות למעשים שבגינם הורשע, נטען כי הפסיקה הכירה בחלופות אלו זה מכבר ואף במקרים של הרשעות בעבירות נשק.
עוד נטען כי העותר טרם מיצה הליכים בטרם פנה לערכאות משפטיות, שכן לא נעשתה על ידו פניה מסודרת לשב"ס בבקשה לעיון מחדש או לערור על ההחלטה לסווגו כאסיר בטחוני, ועל כן דין העתירה להידחות מטעם זה.
בנוסף נטען כי לפנים משורת הדין, נהנה העותר מהקלות שונות בתנאי כליאתו, לרבות ביצוע שיחות טלפון, ביקורי התייחדות וביקורי משפחות, ועל כן השגות כנגד תנאי מחייה אינם רלוונטיים.
4. כאמור לעיל, העותר הורשע במסגרת הליך ת"פ 8283/09 ב-19 אישומים המכילים 24 עבירות של סחר בנשק, 24 עבירות של רכישת והחזקת נשק, 14 עבירות של נשיאת והובלת נשק, 22 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של ניסיון לרכישת נשק ושלוש עבירות של ניסיון לביצוע עיסקה בנשק, אשר אלו בוצעו אל מול גורמים רבים ושונים לרבות משטחי הרשות הפלסטינית.
העבירות אשר ביצע העותר בוצעו על פני כמעט עשור שלם [משנת 2000 ועד 2009] כאשר המדובר בעבירות המתייחסות למספר רב של כלי נשק ותחמושת לרבות רובים שונים, אקדחים, כדורים, מחסניות, משקפות לראיית לילה ועוד.
על פי טענת המשיב, סיווגו של העותר בתחילת מאסרו בסיווג פלילי קטגוריה ב-1' נעוצה בטעות, ועמדה זו אף הובאה במסגרת עתירתו הקודמת של העותר [עת"א 10733-06-12].
ייאמר תחילה כי העובדה שהעותר סווג בתחילה כאסיר פלילי, אין בה רלוונטיות לטענתו של העותר בעניין זה, שכן העובדה כי נעשתה טעות בעבר איננה אומרת כי יש להותיר ולקבע את הטעות על כנה. נכון וראוי כי המשיב, ככל שמוצא הוא כי נעשתה טעות, יתקנה, ואין בכך כל פגם או חוסר סבירות בשיקול דעתו.