אבו פארס נ' חלייחל ואח'

פסק דין

1.בפני שתי תביעות בגין תאונת דרכים אחת, אשר אוחדו. לטענת התובע בת"ק 1258-12-11 (להלן: רימון), נהיגתו של הנתבע מס' 1 בתביעה זו (להלן: חליחל) היא מקור האשם לפגיעה ברכבו ולנזקיו, ואילו לטענת חליל, שהינו התובע בת"ק 4548-12-11, האשם לתאונה ולנזקים לרכבו רובץ על כתפי רימון.

שתי הגרסאות

2.לטענת רימון, ביום 29.9.11 נפגע רכבו על ידי רכב בו נהג חליחל, ואשר יצא מחניה, מבלי לתת זכות קדימה לרכבו, תוך התפרצות לנתיב נסיעתו.

3.לגרסת חליחל, רכבו חנה בצידי הכביש ואילו רכבו של רימון סטה ממסלולו, הגיח בפתאומיות ובמהירות מופרזת והתנגש ברכבו.

האחריות

4. רימון העיד: "עליתי בעליה, במהירות מאוד נמוכה, במקום יש פסי האטה שהייתי חייב להוריד מהירות של הרכב שלי. נסעתי לאט ופתאום, הרגשתי שיש תאונה. הרגשתי את המכה... הנתבע יצא מחניה שנמצאת ליד הכביש" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 27.1.13). בחקירה הנגדית הוסיף: "הוא יצא מבין הרכבים, לא ראיתי את הרכב שלו יוצא".

חליחל העיד: "אני עמדתי בחניה שלי באלכסון... אין סימון לחניה, כל השכונה חונים שם. אני התחלתי לנסוע אבל עוד לא יצאתי לכביש... אני התכוונתי לנסוע למטה והוא היה בעליה" (עמ' 3 לפרוטוקול).

על פי גרסתו של חליחל, התאונה אירעה בעת שרכבו חנה ואילו רכבו של רימון הגיח במהירות והתנגש בו בטרם הוא (חליחל) הספיק להניע את רכבו, אולם בבית המשפט העיד חליחל באופן שונה: "אני התחלתי לנסוע אבל עוד לא יצאתי לכביש" (עמ' 3 לפרוטוקול).

5.לעומת גרסתו של מר חליחל שנסתרה כאמור, הרי גרסתו של רימון לא נסתרה על ידו, ואף נתמכה בתמונות מזירת האירוע. גרסת חליחל עצמו מחזקת את גרסתו של רימון. רימון העיד כי נסע בעליה, דבר המעמיד בספק את ההנחה כי נסע במהירות מופרזת, כמתואר על ידי חליחל. חליחל אישר כי רימון נסע בעליה: "אני התכוונתי לנסוע למטה והוא היה בעליה... אני מאשר שבת/1 רואים את העליה" (עמ' 3 לפרוטוקול). אף מהתמונות ת/1 – ת/3 ניתן להתרשם כי מדובר בעליה.

6.מגרסת הצדדים התרשמתי כי בעוד שרימון נסע ישר בנתיב הימני של הכביש, הרי חליחל יצא ממקום חניה אל תוך נתיב נסיעתו של רימון.

7. לאור האמור לעיל, הנני מעדיף את גרסתו של רימון, לפיה האחריות לקרות התאונה רובצת על חליחל, אשר ביקש לצאת מחניה לא מסומנת לנתיב נסיעתו של רימון, מבלי לתת זכות קדימה.

חיזוק למסקנתי מצאתי בתקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 הקובעת:

"(ב)נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(1)יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;

(2)יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש".

משיצא חליחל מחניה הסמוכה לביתו מבלי לתת זכות קדימה לרכב הנוסע בנתיב ישר, קרי - לרכבו של רימון, הרי הוא הגורם והאחראי להתרחשות התאונה.

8.לאחר שבחנתי את מוקדי הנזק, התרשמתי הם עולים בקנה אחד דווקא עם גרסת רימון. אילו היה רימון מתנגש ברכבו של חליחל כשהוא חונה, כגרסת חליחל, אזי ניתן להניח כי הפגיעה ברכבו של חליחל היתה בצידי רכבו ולא בחזיתו. חליחל העיד: "ראיתי את התובע נכנס בי בחלק השמאלי של הרכב בכנף מקדימה" (עמ' 3 לפרוטוקול). לפיכך, הואיל והפגיעה ברכבו של חליחל היא בחזית, סביר יותר כי רכבו לא היה במצב של חניה, אלא במצב של יציאה מהחניה תוך כדי ביצוע פניה.

9.לאור כל האמור, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על חליחל, אשר לא נתן זכות קדימה ונכנס לנתיב נסיעה שאינו פנוי.