אבו עקאב נ' מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטיעוני הצדדים

לפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 01.03.14. לטענת המבקש (בעל הרכב ואביו של הנהג), עשה כל שניתן כדי למנוע את ביצוע העבירה. עוד טען כי המשך הודעת איסור השימוש יביא לפגיעה בפרנסתו מאחר והרכב משמש אותו לעבודתו כקבלן אינסטלציה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. הדגישה את חומרת העבירה והפנתה לסתירות בין גרסת האב ובנו בנוגע לנסיבות מסירת הרכב.

דיון והכרעה

שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה אינה שנויה במחלוקת.

בדיון שהתקיים בפני מסר המבקש כי הזהיר את הנהג (בנו) שלא ישתה וינהג. בנוסף העיד כי המבקש לקח מפתחות הרכב בזמן שהוא עצמו היה בעבודה.

הנהג עצמו ציין כי לקח את מפתחות הרכב בלילה בזמן שאביו ישן וזאת ללא רשותו ונסע לחבר ברמב"ם. עוד ציין כי אביו אינו מתיר לא לנהוג שלא במסגרת עבודתו.

בעדויות המבקש ובנו נתגלו סתירות מהותיות בכל הנוגע לנסיבות מסירת הרכב. לטענת המבקש הרכב נלקח ברשותו עת היה בעבודה בעוד הנהג (בנו) העיד כי לקח את הרכב ללא רשות המבקש כאשר זה ישן.

בנסיבות אלו אני דוחה את טענת המבקש לפיה הזהיר את בנו לבל ישתה וינהג וקובע כי המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ולא פיקח על רכבו כנדרש. בהתאם, לא עומדת לו אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר והודעת איסור שימוש ברכב בו בוצע העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך. יש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבם.

לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות אישיות חריגות המצדיקות את קיצור ו/או ביטול הודעת איסור השימוש ברכב, זאת גם בהתחשב בעובדה שפרנסת המבקש עלולה להיפגע.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל ובהתאם, אני דוחה את הבקשה.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.