עמ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
30989-02-13
21/02/2013
|
בפני השופט:
יוסף אלון
|
- נגד - |
התובע:
אייתם אבו עסא (עציר)
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
העורר, יליד 1982, עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע.
בכתב האישום שהוגש נגדו נטן כי ביום 31.12.12 הוא עוכב על ידי שוטרים והובא לתחנת המשטרה בתל שבע.
אחד השוטרים פנה אליו בבקשה להתיישב על כיסא ובתגובה הכה העורר באגרופו בפניו של השוטר.
משהודיעו לו השוטרים כי הוא עצור וניסו לאזוק אותו, הוא התנגד וניסה למנוע ביצוע האיזוק. בשל מעשים אלה מיוחסים לו עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.
במקביל לכתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.
במהלך הדיון באותה בקשה הוגשו שני תסקירי מעצר של שירות המבחן, שניהם ללא המלצה לשחרור לחלופה.
בהחלטה מיום 7.2.13 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ד. בן טולילה) כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים.
כנגד החלטה זו, הוגש ערר זה שבפני.
באי-כוחו של העורר לא חלקו ואינם חולקים על קיום ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.
עיינתי גם אני בתיק החקירה ומצאתי כי אכן המדובר בראיות לכאורה ברמה משמעותית ביותר.
אין גם חולק כי לעורר הרשעות קודמות ובהן הרשעות קודמות בעבירות של תקיפת שוטרים והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, כי העורר ריצה כבר בעבר שלוש תקופות מאסר וכי הפר בעבר מספר פעמים תנאי שחרור בערובה שנקבעו לו.
עיון בתסקירי המעצר מעלה כי קצינת המבחן מצאה בעורר מסוכנות להישנות התנהגות פורצת גבולות ובשני התסקירים שהוגשו נשללה היתכנות חלופת מעצר באזור מגוריו בתל שבע.
על אף כל אלה טוענים סנגוריו המלומדים של העורר, כי החלופה האחרונה שמוצעת על ידם הינה בעלת איכות מיוחדת בהינתן שני הערבים המוצעים.
אכן, אין לי ספק כי שני הערבים האמורים הינם דמויות חיוביות ביותר ונורמטיביות לעילא.
אולם, לא בזו השאלה.
בית המשפט קמא עמד על המסוכנות הרבה הגלומה במעשים המיוחסים עתה לעורר והמוכחים לכאורה.
מעשים אלו, מהווים חזרה על דפוסי התנהגות קודמים של אלימות פורצת גבולות.
בנוסף לכך, בהרשעותיו הקודמות, גם בעבירות של הפרה הוראה חוקית, הוכיח העורר את עצמו כמי שאינו ראוי לאמון בית המשפט.
השאלה היא כאמור לא בדבר טיבם של הערבים המוצעים אלא השאלה המקדמית האם העורר נמנה על אלה שניתן ליתן בהם אמון מלכתחילה שיקפידו על תנאי שחרור בערובה.