פסק דין
1.בעל בית אריזה במושב "חצבה" שבערבה (להלן: "ארביב") הזמין עבודת פיתוח. הכוונה למכלול של עבודה שבסופה מתקבל שטח ישר מכוסה באספלט. משטח כזה מתקבל לאחר עבודת עפר של הכנת "מצע" שצריך להיות ישר ומהודק ובשיפועים הנכונים. לאחר שהמצע הוכן כיאות, מפזרים עליו אספלט. פיזור "נכון" מחייב קבלת משטח אחיד.
2.אין מחלוקת על כך, שבמקרה דנא, התוצאה הסופית שהמחזיק קיבל, הייתה לא טובה; פני השטח היו גליים, האספלט התפורר והיה לא מהודק.
עניינו של סכסוך זה בכך, ששני השותפים לביצוע המשטח – התובע שביצע את עבודת יישור הקרקע והידוקו – והנתבעת שפיזרה את האספלט על התשתית שהכין התובע - מנסים, זה בכה וזה בכה – לשכנע, שהאשם בתוצאה הסופית הלא טובה – נעוץ בעבודתו של האחר.
3.השאלה יחידה הטעונה הכרעה היא איפוא, לפתחו של מי רובץ ה"אשם" לכך שמשטח האספלט "יצא לא טוב".
4.טענתו של התובע היא, שהידוק הקרקע נעשה על ידו באופן מקצועי וטוב, ואילו הנתבעת כשלה בפיזור נכון של האספלט. כישלון זה נובע, כך טענת התובע, מן העובדה, שבבוקר שבו נעשתה עבודת הפיזור, היתה שרשרת של תקלות בכלי עבודה שונים של הנתבעת. שרשרת התקלות הזו גרמה לאיחור ולפיגור בלוח הזמנים. הפיגור הזה גרם לאספלט להתקרר. התקררות האספלט הביאה לסגרגציה (סעיף 7 לסיכומי התובע), כלומר להתפוררותו של האספלט (ראו גם סעיף 33 לסיכומי התובע).
5.יש לקרוא לתוך עמדת התובע גם את ה"אין", את ההעדר. התובע לא טען שהנתבעת פיזרה את האספלט בחוסר מקצועיות, או שכלי העבודה שבהם השתמשה היו לא מתאימים. ההסבר היחיד שהתובע הציע לכך שהתוצאה הסופית היתה לא תקינה, היה, שההשתהות הרבה בתחילת העבודה, היא שלדידו גרמה להתפוררות האספלט.
6(א).טענת התובע היא טענה מעורבת של עובדות ושל מומחיות. התובע טען, כעניין שבעובדה, שהאספלט התקרר וכעניין של מומחיות שהתקררות האספלט היא שהובילה לסדיקתו.
אומר מיד, שחוששני שהתובע לא הרים את הנטל, לגבי אף לא אחד מהאלמנטים האמורים.
(ב).בעניין חומו של האספלט, התובע העיד, שאין לו מושג מה החום "הנכון" שבו יש לפזרו (ראו עמ' 5 שורות 15-20).
על פי עדותו של המזמין מר ארביב, באותו יום היה "חום אימים" (להזכיר: מדובר בערבה) ואין סיכוי (שהאספלט) "יתקרר" (עמ' 9 שורה 25) (ראו גם: שורות 7-8). צריך גם לזכור, שלא כל כמות האספלט היתה אמורה להגיע בהינף אחד. התובע עצמו העיד, שהאספלט מגיע לאתר בכמה משאיות (בחמש-שש – עמ' 4 שורה 18) ושהן אינן אמורות להגיע כולן ביחד. אם יש תקלה, הנוהל הוא, שמתקשרים למחצבה (מקום שילוח האספלט) והמשאית ממתינה שם (עמ' 5 שורות 10-12).
כלומר: גם אם תמצי לומר, שחלה תקלה לגבי חלק מהאספלט, הרי שבוודאי שלא ניתן לומר שכל האספלט נפגם.
(ג).בטענת התובע טמונה גם הנחת יסוד המצויה בתחום המקצועי, שמחייבת חוות דעת של מומחה. על פי ההנחה הזאת, לא ניתן לעשות שימוש באספלט שהתקרר, שכן במקרה כזה, האספלט מועד להתפוררות.
יתכן שאמנם כך, אבל זו טענה שבמומחיות שמחייבת חוות דעת של מומחה.
הציפיה הסבירה מהתובע, שהוא, בבחינת "המוציא מחברו", היתה, שיתמוך טענותיו בחוות דעת של מומחה ושחוות הדעת הזו אכן תתמוך בגרסתו שהאיכות הירודה של המשטח נובעת רק משימוש באספלט לא תקין.
(ד). התובע אכן המציא מעין חוות דעת של חברה בשם "איזוטסט". הבודק של חברת "איזוטסט" הגיע לשטח ב- 6.9.11, שבועיים לאחר ביצוע העבודה וביצע בדיקות. כדי לקצר אומר, שמחקירתו של נציג "איזוטסט", מר יאיר אוחיון עלה, כי התוצאה הכוללת היא סבירה (עמ' 12 שורה 17). "כמו כן, בתשובה לשאלה אם יש "גלים" באספלט למעלה, האם זה נובע מהמצע (שמתחת לאספלט – י.ט) – העד אוחיון השיב, שניתן לנחש זאת. כלומר: הוא השיב שזו אפשרות סבירה. (שם, שם) הנה כי כן, חוות הדעת של ה"איזוטסט" נעדרת שני אלמנטים הכרחיים – האלמנט "העיוני" שמסביר מה קורה לאספלט שהתקרר ואלמנט "אמפירי" – שיסביר מדוע המשטח יצא לא תקין. האם הסיבה לכך נעוצה רק בעבודתה של הנתבעת.
6.עת לסיכום ביניים:
הטענות העובדתיות והמקצועיות העומדות בבסיס התביעה – לא הוכחו. לא הוכח שהאספלט או חלקו היה לא תקין, וגם לא הוכח ש"הגליות" של המשטח נובעת רק מאי תקינות של האספלט.
7.די באמור לעיל כדי להביא לדחייתה של התביעה. מעבר לצורך אומר גם, שקיימות אינדיקציות נוספות, שאמנם אין בהן, כשלעצמן, להביא לדחייתה של התביעה, אבל הן מצטרפות לעובדה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, ויוצרות משקל של ממש לחובתו.
ראשית - התובע טען בתצהירו (סעיף 27) שהמזמין לא היה מוכן להעביר לו את יתרת התשלום המגיעה בסך של 90,000 ₪. והנה, המזמין ארביב העיד כך: