ב"ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
12693-01-10
03/06/2010
|
בפני השופט:
אילן סופר
|
- נגד - |
התובע:
ראאד אבו עליין
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבעע"י ב"כ עו"ד מיכל כהן
|
פסק-דין |
פסק דין
1.התובע הגיש תביעה לדמי תאונה מכוח סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), בגין ארוע תאונתי מיום 27.2.09.
2.בהחלטת הנתבע מיום 17.12.09 נדחתה תביעת התובע בטענה כי לא היה מאושפז או מרותק לביתו בעקבות האירוע, ועל כן לא ניתן לראות בו כמי שאיבד את כושר תפקודו כתוצאה מהארוע.
3.התובע יליד 1979.
4.אלו עובדות הארוע מושא התביעה שבפנינו שאינן שנויות במחלוקת:
ביום 27.2.09 עסק התובע בחיזוק ושיפוץ עקב הרוחות העזות. התובע נפל מגובה כ- 4 מטר, ונפגע ביד שמאל.
בעקבות הנפילה, סבל התובע משבר מרוסק ומפריקה של המרפק.
התובע פונה לבית החולים סורוקה, שם עבר ניתוח במרפק, ושוחרר לביתו ביום 1.3.09.
במכתב השחרור מבית החולים הומלץ לתובע על 10 ימי חופשת מחלה (נ/2).
התובע נותר עם יד מגובסת למשך כחודשיים מיום הארוע.
במועד הרלבנטי לא היה התובע עובד עצמאי או עובד שכיר.
5.התובע טען כי בנסיבות אלו, בהן אושפז למשך 3 ימים, ואף נותר מרותק לביתו למשך למעלה מחודש ימים לאחר מכן, הוא זכאי לדמי תאונה על פי החוק.
6.הנתבע טען כי על אף שהתובע אושפז לשלושה ימים, הוראות סעיף 153(ב) לחוק קובעות כי לא ישולמו דמי תאונה בעד 14 הימים הראשונים שלאחר יום התאונה, בהם אבד למבוטח שאינו עובד או עובד עצמאי, כושר התפקוד כתוצאה מתאונה. בנסיבות אלו טוען הנתבע כי תביעת התובע נדחתה בדין. עוד טוען הנתבע כי בפסיקה נקבע כי ריתוקו של מבוטח לביתו אינה שאלה סובייקטיבית, אלא שאלה אובייקטיבית של מצב רפואי.
דיון והכרעה
7.סעיף 150 לחוק קובע כדלקמן:
"בפרק זה -
"מבוטח" - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים, וטרם הגיע לגיל הפרישה;
מיום 1.4.2004
תיקון מס' 66
ס"ח תשס"ד מס' 1919 מיום 18.1.2004 עמ' 58 (ה"ח 64)