אבו עישה ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה, שהוגשה על ידי הנתבעת 1, לסילוק על הסף של תביעת ההורים, התובעים 2 ו-3, לנוכח התיישנותה, להוצאת תצהירי עדות ראשית של התובעים, לאור האיחור שבהגשתם ולאור הטענה, כי הינם פותחים חזית חדשה.

עוד עתרה הנתבעת 1, כי בית משפט יורה, כי הדיון בתביעתה של הקטינה, התובעת 1, יהיה בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 5182/82, זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2), 85 (להלן: "פסק דין זייצוב"), קרי, לפי הדין הקודם, שקדם למתן פסק הדין בע"א 1326/07, המר נ' עמית (פרסום נבו), 28/05/12 (להלן: "פסק דין המר").

באשר לבקשה להוצאת תצהירי העדות הראשית, נטען על ידי הנתבעת 1, כי רק 3 שנים לאחר הגשת התביעה נטען על ידי התובעים, כי מעקב ההיריון בוצע על ידי הנתבע 2, בשירותה המלא של הנתבעת 1, ואף התובעים העלו לראשונה בתצהירים הפנייתה של הנתבעת 2 לבדיקות אולטרסאונד במסגרתה של הנתבעת 1.

לנוכח האמור, טוענת הנתבעת 1, כי מדובר בהרחבת חזית ובהעלאת גרסאות עובדתיות סותרות.

2.בתגובות שהוגשו על ידי התובעים צוין, כי אכן תביעת ההורים התיישנה, בכפוף לכך שעילת הקטינה, התובעת 1, קיימת. ואולם, לא ברורה לתובעים למה הכוונה, שיש לברר את תביעתם לפי הלכת זייצוב, מה גם שטענה זו מקומה שמור לשלב הסיכומים.

באשר לבקשת הנתבעת 1 להורות על הוצאת תצהירי עדותם הראשית של התובעים, טוענים התובעים, כי אין בסיס לבקשה ואין ולו עובדה אחת, שמשנה את החזית, שכן הטענה מלכתחילה הינה, כי מעקב ההיריון בוצע אצל הנתבעת 1.

עוד טענו התובעים, כי טענות הנתבעת 1 מקומן בסיכומים, ואולם אין בהן כדי להצדיק את הוצאת תצהיריהם מתיק בית המשפט.

3.לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי תביעת התובעים 2 ו-3 התיישנה, ואילו תביעת הקטינה, התובעת 1, תמשיך להתברר, ויש על כן להורות על דחיית תביעתם של הנתבעים 2 ו-3.

באשר לטענת הנתבעים, לפיה בנסיבות העניין תמשיך התביעה להתברר לפי הלכת זייצוב, קרי, לא תחול הלכת המר, אלא תביעת הקטינה תמשיך להתברר בעילת "חיים בעוולה" מכוח הלכת זייצוב, הרי שטענה זו מעוגנת בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9444/12, ד"ר דן זאבי נ' פלוני (פרסום נבו), 28/04/13.

בית המשפט העליון, בדונו באותם מקרים, בהם הוגשה תביעת הורים, אשר הוגשה יחד עם תביעת הילוד, אך זו הוגשה לאחר חלוף מועד ההתיישנות הרלבנטי לתביעת ההורים, אולם בטרם התיישנה תביעת הילוד מכוח הלכת זייצוב, קבע, כי בנסיבות אלה יש להחיל את הוראת המעבר, שנקבעה בהלכת המר. לפיכך, במקרים אלה תחול עילת התביעה של "חיים בעוולה", על אף הקבוע בהלכת המר.

4.באשר לטענת הנתבעים, לפיה האמור בתצהירי התובעים מהווה הרחבת חזית אסורה, יצוין, כי מעיון בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים עולה, כי בסעיפים 4 ו-5 צוין במפורש, כי בדיקות מעקב ההיריון שבוצעו על ידי הנתבעים 2 ו-3 בוצעו במסגרת שירותי הנתבעת 1.

הנתבעים מצביעים אמנם בבקשתם על הבדלי גרסאות, בין האמור בכתב התביעה ובתצהירי עדותה של התובעת 2, ואכן, מעיון בתצהיר עדותה הראשית של התובעת 2 בסעיפים 7, 8 ו-13 עולה, כי התובעת 2 מציינת, בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי חלק מהבדיקות בוצעו בבית חולים אלקודס כי הבדיקות נעשו כולן במסגאת הנתבעת 1 ואף נוקבת בשמות מרפאות הנתבעת 1 שלא אוזכרו בכתב התביעה, תוך שהיא מדגישה, כי בדיקותיה נערכו אך ורק בשירותי הנתבעת 1. עם זאת, לאור נוסחו של כתב התביעה, סבורני, כי לא ניתן לראות בשני הנוסחים משום הרחבת חזית אסורה, לא כל שכן, שיש בה כדי להצדיק את הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט, שכן מלכתחילה נטען על ידי התובעים, כי בדיקות ההיריון נערכו על ידי הנתבעים 2 ו-3 במסגרת הנתבעת 1.

עם זאת, אכן מובן, כי במסגרת בירור הראיות ובסיכומים יוכלו הנתבעים להתייחס לשינוי הגרסאות הנטענות על ידם, הן ביחס לכתב התביעה הראשון אשר הוגש על ידי התובעים לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2008 והן לשינויים העולים לטענתם מהשוואת נוסחו של כתב התביעה ותצהירי העדות הראשית.

5.אי הגשת תצהירי העדות הראשית במועד והגשתם באיחור של 6 חודשים ומבלי שהתובעים אף עתרו להארכת המועד להגדת התצהירים, אכן פוגעת בניהול ההליך וגורמת להארכה בלתי סבירה של ההליך.

יחד עם זאת, סעד של הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט לאחר הגשתם ובאופן שתביעת הקטינה, התובעת 1, לא תתברר, הינו סעד קיצוני מדי, ועל כן ראוי, כי הביטוי להתנהלות זו יובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות ולא על דרך של הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט.

6.לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן.

א.דין תביעתם של התובעים 2 ו-3 להידחות, מחמת התיישנות.

ב.תביעת הקטינה, התובעת 1, תבורר על פי הלכת זייצוב.

ג.טענת הנתבעים להוצאת תצהירי התובעים, דינה להידחות.