אבו עיסא נ' מרג'יה

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 1.12.10, בהעדר התייצבות המבקש לדיון שהיה קבוע לאותו יום.

התובע (להלן: "המשיב"), הגיש נגד הנתבע (להלן: "המבקש") לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית על סך 5,000 ₪. ביום 1.12.10 ניתן על ידי פסק דין המחייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון שהיה קבוע לאותו יום, על אף שדיון זה נקבע בעקבות בקשת דחייה שהגיש המבקש בקשר לישיבה שהיתה קבועה ליום 19.10.11 (להלן: פסק הדין).

ביום 13.12.10 הגיש המבקש את הבקשה דנן, שעניינה ביטול פסק הדין. לטענתו, אי הופעתו לדיון אירעה בשל שיחה טלפונית שקיבל ממזכירות בית המשפט, בה הם מודיעים לו כי בקשתו לדחיית הדיון הקבוע ליום 19.10.11 התקבלה, וכי הדיון נדחה ליום 2.12.10. בבקשתו התייחס המבקש גם לסיכויי ההגנה וטען, כי סיכויי הגנתו טובים הם, וכי השארת פסק הדין על כנו תפגע בזכותו החוקתית לגשת לערכאות המשפט.

המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, המבקש הוא זה שהגיש את הבקשה לדחיית מועד הדיון והייתה מוטלת עליו החובה לעקוב אחר החלטת בית המשפט בדבר שינוי מועד הדיון. זאת ועוד, סיכויי ההצלחה של המבקש הם קלושים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976, קובעת:

" ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או עניינים אחרים... ".

אין מחלוקת כי למבקש נודע על פסק הדין באותו יום שבו הוא ניתן, קרי ביום 1.12.10. על פי טענות המבקש בבקשתו, נודע לו על מתן פסק דין נגדו כבר ביום 1.12.10 עת התקשר לתובע וביקש את הסכמתו לדחיית הדיון שסבר כי הוא קבוע ליום 2.12.10. לדבריו, בשיחה זו נמסר לו על ידי התובע, כי הדיון כבר התקיים וכי ניתן נגדו פסק דין.

מאחר שנודע למבקש על פסק הדין ביום 1.12.10, היה עליו להגיש את הבקשה תוך 7 ימים מאותו מועד, דהיינו עד ליום 7.12.10. הבקשה הוגשה רק ביום 13.12.10, לאחר שחלף המועד להגשתה, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, ומבלי לנמק מדוע הבקשה הוגשה באיחור.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת, כי ביהמ"ש רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בהיקש מהוראה זו למועדים שנקבעו בתקנות שיפוט בתביעות קטנות, רשאי בית המשפט לתביעות קטנות להאריך מועד שנקבע בחוק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כך הוא המצב ביתר שאת כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר על ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות. במקרה זה, המחוקק קבע לוח זמנים מקוצר ביותר ובכך נתן משנה תוקף לעקרון סופיות הדיון. על כן, אם בעל דין אינו מגיש בקשה לביטול פסה"ד במועד, רשאי בעל הדין שזכה בדין להניח כי העניין כבר מאחוריו. על כן, מאותם טעמים שהמחוקק קבע בתקנות סדר הדין האזרחי צורך בהוכחת טעם מיוחד להארכת מועד, יש לדרוש הוכחת טעם מיוחד גם כשמבקשים להאריך מועד שנקבע בחיקוק במסגרת תיק אשר מתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות.

המבקש לא הצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר מצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה.

לאור כל המפורט, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.