החלטה
בפני בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, היה והתביעה תדחה.
מדובר בתביעה שעילתה רשלנות רפואית ונזקים שעל פי הנטען, נגרמו לתובע, תושב מחנה ג'באליה שברצועת עזה, עקב טיפול רפואי רשלני שניתן לו בעת היותו אסיר במתקן הכליאה "אוהלי קידר" ואשר על פי הנטען הביאו בסופו של יום לכריתת האשך השמאלי.
הטעם המרכזי העומד ביסוד הבקשה לחיוב בערובה הינו היותו של התובע תושב מחנה ג'באליה שברצועת עזה המצוי בשטחי הרשות הפלשתינאית ומחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל כך שלא ניתן יהא לנקוט נגדו בהליכי גביה, היה והתביעה תדחה והתובע יחוייב בהוצאות.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי סיכויי התביעה קלושים שכן התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת של מומחה בתחום האורולוגי המבססת הטענה להתרשלות בטיפול רפואי ו/או קשר סיבתי בין טיפול רפואי רשלני לנזק הנטען. הנתבעים מטעימים כי בהעדר חוות דעת כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לא יהא בידי התובע להוכיח טענותיו.
התובע מתנגד לבקשה לחיוב בערובה וטוען כי מדובר בתביעת נזיקין המופנית כנגד גורמי הרפואה בכלא בשל הפרות קשות של זכויותיו כאדם לרבות טיפול רפואי רשלני ומניעת טיפול רפואי נכון, מה שהביא בסופו של דבר לכריתת האשך השמאלי. התובע צרף לתביעתו חוות דעת של מומחית בתחום הפסיכיאטריה אך מעבר למכתבים חתומים על ידי ד"ר רונן, רופא משפחה מומחה וד"ר קלקנר, אורולוג אשר אינם ערוכים כחוות דעת, לא צורפה חוות דעת של מומחה בתחום האורולוגי. התובע טוען כי העדר חוות דעת בתחום האורולוגי, נובע מכורח הנסיבות והעובדה שאין בידו להיכנס לתחומי מדינת ישראל על מנת להיבדק ע"י מומחה. התובע מוסיף וטוען כי הרישומים הרפואיים מתיקו הרפואי בבית הכלא, מהווים ראשית ראיה לטיפול רפואי רשלני שניתן על ידי הנתבעים וכי הינו מוכן להיבדק על ידי מומחה מטעמו, מומחה מטעם הנתבעים או מטעם בית המשפט.
התובע מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין, בהתחשב בסיכויי התביעה, המייחסת למדינת ישראל ולשלוחיה מעשים חמורים של הפרת זכויות אדם לרבות טיפול רפואי רשלני ומניעת טיפול רפואי הולם ונוכח ההכרה בזכות הגישה לערכאות, כזכות חוקתית, אין לחייבו בהפקדת ערובה שכן נוכח מצבו הכלכלי, משמעות חיובו בהפקדת ערובה, ולו בסכום מינימלי, תהווה שלילת זכותו החוקתית ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.
בנוסף מציין התובע כי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 7) התשס"ה - 2005, לא חל על נזק שנגרם לכל תובע באשר הוא עת היה אסור או עצור בידי הנתבעת.
דיון
483] תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ע רו בה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
483]
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".
הכלל הוא כי תובע יחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, מקום בו נראה שיהיה קושי בגביית ההוצאות, אם ייפסקו לחובת התובע, ראה; בג"צ 269/01 רסולי נ' בית הדין הרבני האזורי ואח', תק-על 2001 (1) 1781. הקושי הצפוי בגביית ההוצאות יכול שיתבטא בכך שהתובע מתגורר מחוץ לישראל, לרבות בשטחי הרשות הפלשתינאית, ואין הוא יכול להצביע על נכסים הנמצאים בישראל שמהם יוכל הנתבע להיפרע, ראה; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון אברהים, פ"ד נח(5) 865. יחד עם זאת, אין די בכך שהתובע הינו תושב חוץ, על מנת לחייבו בהפקדת ערובה ושיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה רחב ומתייחס למכלול הגורמים הרלוונטיים.
הלכה היא כי במסגרת השיקולים בדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, יובאו בחשבון סיכויי התובע להצליח בתביעתו, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת, ראה; רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח', תק-על 2001 (2) 537.
בענייננו מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב טיפול רפואי רשלני שניתן לו במתקן הכליאה ומניעת טיפול הולם שהביאו בסופו של דבר לכריתת האשך השמאלי. התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת רפואית של מומחה בתחום האורולוגי, כנדרש על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי. בהעדר חוות דעת המהווה יסוד מוסד להוכחת תביעה שעילתה רשלנות רפואית, סיכויי התביעה אינם ברורים על פניהם. עוד יצויין כי העדר אפשרות להיכנס לתחומי מדינת ישראל, לצורך ניהול ההליכים, לרבות לצורך בדיקה על ידי מומחה עלולה אף היא לעמוד לתובע לרועץ, בניהול ההליכים.
אשר למצבו הכלכלי של התובע והקושי הצפוי בגביית הוצאות, נקבע בפסיקה כי היותו של תובע חסר אמצעים, אינו מחייב לכשעצמו, חיובו בהפקדת ערובה שכן הדבר נוגד את העיקרון הבסיסי לפיו אין למנוע מאדם את זכות הגישה לערכאות רק משום חוסר יכולתו הכלכלית להבטיח את הוצאות הנתבע, ראה; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון איברהים, פ"ד נח(5) 865, רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1)647, וכן דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865: "הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, 650). יש הסוברים, כי קיומה הוא תנאי לקיומן של שאר זכויות היסוד (רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629). זכות זו נתונה לכל, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי. ייתכן שעצם היכולת לפנות למערכת השיפוטית, היא זכות קניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ניתן לראותה אף כזכות הבאה לשרת זכות אחרת, של תביעה בגין פגיעה בקניין (ראו, ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (1999) 26). יחד עם זאת, הוסמך בית המשפט בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראו למשל, רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846)". ובהמשך: "בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו...".
מהמקובץ עולה כי בדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, מכח תקנה 519 (א) לתקנות, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב. במסגרת זו על בית המשפט, לשוות לנגד עיניו את תכליתה ומטרתה של התקנה - הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע היה והתביעה נגדו תידחה וזאת לאור שקילת סיכויי התביעה והבטחת זכות הגישה לערכאות הנתונה לכל אדם, ללא קשר ליכולתו הכלכלית.
בענייננו, ראיתי להביא בחשבון את העובדה שמדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים שעל פי הנטען נגרמו לתובע עקב טיפול רשלני ומניעת טיפול הולם, במהלך ריצוי עונש מאסר, דהיינו בהיותו נתון במשמורת חוקית במתקן כליאה המופעל על ידי הנתבעת מס' 4 - מדינת ישראל. מאידך יש לשקול את הקשיים העלולים לנבוע מעובדת היותו של התובע תושב הרשות הפלשתינאית והקושי בגביית הוצאות מתושב הרשות הפלשתינאית שאין לו נכסים בישראל בכלל ונוכח מצבו הכלכלי הנטען של התובע בפרט.
בשוקלי את מכלול הנסיבות, סבורה אני כי באיזון האינטרסים בין זכותם של הנתבעים להיפרע מהתובע, היה והתביעה תדחה ויפסקו הוצאות לבין זכות הגישה של התובע לערכאות והערכת סיכויי התביעה, התלויים, בראש ובראשונה, בהגשת חוות דעת של מומחה התומכת בטענות המבססות את עילת התובענה, יש מקום להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.
בנסיבות העניין, ראיתי להעמיד את סכום הערובה, על סך של 8,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית של בנק ישראלי.