פסק דין
רקע והשתלשלות ההליך
בפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 121,591 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת לתשלום יתרת חוב נטען בגין ביצוע עבודות חקלאיות (להלן: "התביעה").
בדיון שנערך בפניי ביום 13.11.08 נתתי תוקף של החלטה, להסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים, ולפיו יוכרע גורל התובענה על-פי בדיקת פוליגרף שתיערך לנציג הנתבעת, מר חלק שלמה (להלן: "נציג הנתבעת"). לאור הסכמה דיונית זו, מיניתי את מכון עוז-אוסקינזון כמומחה פוליגרף מטעם ביהמ"ש.
ביום 28.12.08 עתר בודק הפוליגרף מטעם מכון עוז, אל בית המשפט בבקשה למתן הוראות. בבקשתו ציין הבודק, כי נקבעו בתיאום עם הנבדק, נציג הנתבעת, מספר מועדים לעריכת הבדיקה, 6 במספר, שאליהם מיאן הנבדק להופיע. על כן, ביקש בודק הפוליגרף, כי בית המשפט ייתן הנחיות לגבי אופן המשך המינוי. במענה לבקשה הנ"ל, האשים נציג הנתבעת את המומחה בדרישת שוחד.
ביום 24.09.09 נעתרתי לבקשת נציג הנתבעת והוריתי על ביטול מינויו של מומחה הפוליגרף מטעם מכון עוז-אוסקינזון ומניתי תחתיו את בודק הפוליגרף בנימין עוזרי, וזאת מהטעמים שפורטו בהחלטתי האמורה. אציין, כי בהחלטתי זו סברתי כי, הגם שלא עלה בידי נציג הנתבעת להוכיח את צדקת טענתו, נוצר מצב שבו הבודק והנבדק מטיחים האשמות אישיות הדדיות אחד כלפי משנהו, אשר יש בהן הטלת דופי בהתנהגותם, כך שקיום הבדיקה אצל המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש הינה בעייתית בנסיבות העניין, ועל כן הוריתי על קבלת הבקשה מכוח עיקרון מראית פני הצדק, והשמירה עליו.
לאחר מכן, הגישה הנתבעת בקשה נוספת שהוכתרה על ידו כ"בקשה לביטול החלטה מיום 24.09.2009", ובה עתר נציג הנתבעת לביטול ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים לעריכת בדיקת הפוליגרף, וזאת מן הטעם שמצבו הבריאותי אינו מאפשר לו, לטענתו, לעבור את הבדיקה. הבקשה נדחתה כאמור בהחלטתי מיום 09.06.2010, לאור הנימוקים שפורטו בה.
מאז עברה למעלה מחצי שנה.
בין לבין, העלתה הנתבעת, באמצעות נציגה, טענות מטענות שונות על מנת שלא לקיים את הבדיקה, כאשר הנתבעת והנציג מטעמה עושים דין לעצמם ואינם מקיימים את החלטותיי.
מכיוון שכך, עתר התובע, בתאריך 19.09.2010 לביהמ"ש בבקשה למתן פסק דין, הואיל ונציג הנתבעת אינו מתייצב לבדיקת הפוליגרף, כאמור. בתגובה, חזר נציג הנתבעת בשנית על בקשתו לביטול ההסדר הדיוני מן הטעם הנעוץ במצבו הבריאותי. בשלב זה, סברתי כי חרף כל האמור, ומאחר ומחיקת כתב הגנה הינו סעד דרסטי, המחייב את בית המשפט לנקוט בו במשנה זהירות, יש ליתן לנתבעת הזדמנות אחרונה לפנות למכון הפוליגרף, להמציא לו תיעוד רלוונטי ולתאם עמו מועד לבדיקה, וזאת בתוך 14 יום, כאמור בהחלטתי מיום 31.10.2010. כן קבעתי, כי במידה ולא יבוצע האמור, אורה על מחיקת כתב ההגנה ללא כל התראה נוספת.
הנתבעת, באמצעות הנציג שלה, לא אמרה נואש והגישה בקשה נוספת לעיכוב ההחלטה בדבר עריכת בדיקת הפוליגרף, והפעם בנימוק, כי דרושה לה שהות בת 30 יום לצורך הסדרת ייצוגה המשפטי בתיק דנן. ב"כ התובע התנגד גם לבקשה זו. בהחלטתי מתאריך 03.01.2011 דחיתי את בקשת הנתבעת (הטעמים מפורטים בגוף ההחלטה), אך גם הפעם, נתתי לנתבעת ולנציג מטעמה הזדמנות אחרונה לתאם מועד לעריכת בדיקת הפוליגרף, וזאת עד ולא יאוחר מיום 06.01.2011.
היום הונחה בפניי הודעה דחופה מטעם התובע, לה צירף אישור מכון הפוליגרף, לפיו נציג הנתבעת אינו מקיים את הבדיקה, נכון ליום 11.01.2011, וכי טרם יצר קשר עם המכון לצורך תיאום מועד לבדיקה. אי-לכך, עתר ב"כ התובע בבקשה למחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין המורה על קבלת התביעה במלואה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
דומני, כי הגיעה העת לסיים את התיק ולשים קץ להתנהלותה הבלתי ראויה של הנתבעת והנציג מטעמה, אשר התאפיינה לאורך כל ההליך שבפניי, בהעלאת טענות מטענות שונות, שכל מטרתן הייתה למנוע את קיומו של דיון ענייני בתיק דנן ולהציף את בית המשפט והצד שכנגד בבקשות שונות בניסיון לדחות את הקץ בניהול התביעה.
חשוב להדגיש ולציין, כי הנתבעת באמצעות נציגה, מר חלק שלמה, היא זו אשר ביקשה מינוי מומחה פוליגרף מטעם ביהמ"ש. נציג הנתבעת היה "הרוח החיה" מאחורי מינויו של מומחה פוליגרף ע"י ביהמ"ש, והכול כפי שציינתי בהחלטתי מיום 09.06.2010; הוא זה אשר ביקש להפנותו לבדיקת פוליגרף מכרעת. הלה אף הגיש בקשה רשות ערעור על החלטתו של קודמי, כבוד השופט י' אברהם, אשר דחה את בקשת הנתבעת לעבור בדיקת פוליגרף מחייבת (החלטה מיום 22.04.2008, אשר לימים הגישה עליה הנתבעת בר"ע בתיק 117/08 דגנית לחקלאות 2000 בע"מ נ' אבו עובייד חוסיין (מחוזי נצרת-החלטה מיום 02.11.2008) ובעקבותיה הוחזר התיק לביהמ"ש דכאן בכדי לדון בבקשתה של הנתבעת לעבור בדיקת פוליגרף מחייבת), כאשר בנימוקי הערעור חזרה הנתבעת, באמצעות הנציג מטעמה, שוב ושוב על הסכמתה לעבור בדיקת פוליגרף על ידי נציגה.
הנתבעת, באמצעות הנציג מטעמה, לא קיימה באופן שיטתי את החלטותיי, וגרמה לבזוז זמן שיפוטי רב ויקר הן של בית המשפט והן של הצד שכנגד. משלא פעלה הנתבעת, כאמור וכמפורט לעיל, בהתאם להחלטותיי המורות לנציג מטעמה לעבור את בדיקת הפוליגרף, היא פעלה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, חרף שלל ההזדמנויות שהעניק לה בית משפט זה, הכול כמפורט לעיל. לאור זאת, הגיעה השעה להכריע בתביעה ולהביאה לידי סיום.
בע"א 2328/07 יורם גיל נ' עו"ד אביחי דרזנר (מתאריך 03.05.2009) קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'ה, כי הגם שכללי סדרי הדין נועדו להסדיר את המסגרת הדיונית לניהול המשפט, על בעל דין לעמוד בתנאיהם, כדי שיזכה ליומו בבית המשפט. כניסתו לטרקלין המשפט מותנית במעבר בפרוזודור הפרוצדורה, ועמידה במלוא התנאים שהיא מציבה. תנאים אלה נועדו להבטיח, בין היתר, את כיבוד האינטרסים הדיוניים הלגיטימיים של בעלי הדין משני הצדדים, את השוויון בעמדם, ואת האינטרס הציבורי בקיום הליך שיפוטי ענייני, יעיל, וחסכוני בזמן. הם נועדו להבטיח כיבוד החלטות ביניים של בית משפט, המהוות תנאי, בנסיבות מסוימות, לקיום דיון בתובענה העיקרית.
עוד נפסק שם, כי, אמנם, לעיתים, במסגרת האיזון בין התועלת הנצמחת מעמידה בלתי מתפשרת על קיום סדרי הדין לבין הנזק העלול להיגרם מסגירת השער לבירור המחלוקת המהותית עקב ההפרה הדיונית, רואה בית המשפט לנכון להטיל על מפר הכלל הדיוני סנקציה כספית או אחרת, תוך הותרת זכותו ליומו בבית המשפט לצורך בירור טענותיו המהותיות. אולם, כאשר מדובר בהפרה חוזרת, נמשכת והולכת של כללי הדיון, ואי קיום שיטתי ומכוון של החלטות ביניים של בית המשפט, המציבות תנאים מסוימים לבירור התובענה העיקרית, רשאי בית המשפט לסלק את התובענה על הסף בדרך של דחייתה, כדי למנוע אפשרות של הליך נוסף שתהא בו הטרדה נוספת של הצד שכנגד ושל בית המשפט. בעניין יורם גיל נאמרו הדברים ביחס לתובע, והם נכונים שבעתיים ביחס לנתבעת דכאן (ראו למשל: בר"ע (מח/-נצ) חלייחל מחמוד נ' העוגנפלסט פרוייקטים (1970) בע"מ (22.06.2006)).
המקרה דנן, מבטא סטייה קיצונית של הנתבעת (באמצעות נציגה), מכללי הדיון המקובלים בבתי המשפט, המתאפיינת בהתעלמות מוחלטת, שיטתית ומכוונת מכללי סדרי הדין, באי כיבוד החלטות בית משפט, בהתכחשות לאינטרס הדיוני הלגיטימי של הצד שכנגד, והתעלמות מהאינטרס הציבורי הכללי לייעל את דיוני בית המשפט. התנהלות זו הביאה את עניינה של הנתבעת, לחציית "קו אדום" באי קיום החלטות ודחיית בירור ענייני של טענות הצדדים, אי ביצוע בדיקת הפוליגרף, כמוסכם, ואי-כיבודו של הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ואותו יזמה הנתבעת בעצמה; כל אלה אינם מותירים בידיי ברירה אמיתית אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, ובכך לקבל את התביעה שהוגשה במלואה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת.