אבו עדבה ואח' נ' קוט ואח'

פסק דין

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגמרו לשני רכבים שבבעלות הצדדים בתאונת דרכים שאירעה ביום 17/03/2011. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום האירוע, עת נהג ברכבו מכיוון יפיע לכיוון נצרת, הגיע לצומת כפר החורש וביקש לפנות שמאלה. לאחר שווידא כי הדרך ממול פנויה, הוא החל בפניה שמאל, כשלפתע רכב שהיה נהוג בידי הנתבע ושעמד בצד הדרך, התחיל בנסיעה פתאומית במהירות ובזריזות לעבר רכב התובע, והתנגש בו. נטען כי המקום בו עמד רכב הנתבע היה קרוב מאוד לצומת ובשל כך אירעה התאונה.

2.הנתבע כפר בטענת התובע, כי רכבו עמד בצד הדרך וטען, כי הוא נסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבי נסיעה במהירות של 50 קמ"ש. לטענתו, במהלך הנסיעה ובאופן פתאומי, רכב התובע פנה שמאלה, התפרץ לנתיב נסיעתו וגרם להתנגשות בין שתי כלי הרכב.

3.בישיבת יום 28/12/2011 שמעתי עדויות שני הצדדים. כמו כן הוגשו ראיות בכתב הכוללות שרטוט בכתב יד של מקום האירוע ומיקום הרכבים שנערך על ידי התובע וצורף לכתב תביעתו, שרטוט בכתב יד שנערך על ידי הנתבע במהלך עדותו לפני וכן, הוגשו תמונות של הרכבים המתעדות את הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב.

4.אציין כבר עכשיו, כי השרטוטים שנערכו על ידי שני הנהגים תואמים אחד את השני ואין בהם כדי לתמוך בגרסתו של צד זה או אחר באשר לנסיבות אירוע התאונה. יתרה מכך, גם תמונות הרכבים ומיקום הפגיעות בהם אינם יכולים לתמוך בגרסתו של צד זה או אחר, ואין בהם כדי ללמד על נכונות גרסה זו או אחרת.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, עדיפה בעיני גרסתו של התובע לפיה הוא התחיל את הפניה שמאלה לאחר שוידא כי הכביש ממול פנוי. אותה עת עמד הנתבע בצד הדרך ושוחח עם אדם אחר שמעמד על המדרכה. לפתע, הנתבע התחיל בנסיעה זריזה ובמהירות מופרזת, והתפרץ לתוך הצומת לאחר שהתובע כמעט סיים את הפניה שמאלה, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. בנסיבות אלו, האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע ועליו בלבד.

6.הנתבע עשה רושם שלילי על בית המשפט. עדותו נראתה מהוססת ולא נתתי אמון בגרסתו באשר לנסיבות האירוע. הוא אף ניסה להתחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות שהופנו אליו. כך למשל, כאשר נשאל אם הוא עמד בצד הדרך לפני שאירעה התאונה השיב "אני הראיתי לך את התמונות (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 110)". גם לאחר שהוסבר לו כי התמונות לא יכולות לתמוך בגרסתו שהוא לא עמד בצד הדרך, נשאר הנתבע בעמדתו וטען "נכון אבל מכת החזית אצלי לא מוכיחה שהייתי בעמידה, המכה הייתה חזקה ואם הייתי במצב של עמידה לפני ההתנגשות, הנזק היה הרבה יותר קל". גם בגרסה זו אין ממש, שכן גם אם הנתבע עמד והתחיל לנסוע במרחק של 10 עד 15 מטר מהצומת, הוא בוודאי יכול היה לפתח מהירות שיכולה לגרם לנזק שבפועל נגרם ואף גדול יותר.

7.בהמשך עדותו טען הנתבע, כי התובע התפרץ לנתיב נסיעתו לאחר שהוא היה כבר באמצע הצומת (עמ' 3 שורות 23-24). טענה זו הינה בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם מקום ההתנגשות בין שני כלי הרכב. בשרטוטים שנערכו על ידי שני הנהגים ניתן להיווכח, כי התאונה אירעה בקצה הימני של הנתיב הימני בכיוון נסיעת הנתבע, דהיינו לאחר שהתובע כמעט סיים לחצות את הצומת. אילו היה ממש בגרסת הנתבע שהתובע נכנס לצומת לאחר שהוא כבר היה באמצע הצומת, רכבו של הנתבע היה אמור להיפגע בצד שמאל שלו, ואילו רכבו של התובע אמור להיפגע בחזית. מעיון בתמונות הרכבים עולה, כי רכב התובע ניזוק בכנף ובגלגל הימניים הקדמיים ואילו רכב הנתבע ניזוק בחזית. עובדות אלה שומטות את הבסיס מתחת לטענת הנתבע שכביכול התובע התפרץ לנתיב נסיעתו לאחר שהוא היה באמצע הצומת.

8.עובדה נוספת אשר מעוררת תמיהה באשר לגרסתו של הנתבע הינה התנהלותו לאחר האירוע. על אף שהתאונה אירעה בחודש 3/11, ועל אף שלטענתו התאונה אירעה באשמתו הבלעדית של התובע, לא ראה הנתבע לנכון לפנות לתובע בדרישה לשלם לו פיצוי עבור הנזק שנגרם, ולא פנה לשמאי מטעמו לבדוק את הרכב ולהעריך את עלות התיקון. רק לאחר שהתובע הגיש נגד הנתבע את תביעתו דנן ובמטרה להכשיר תביעה שכנגד, פנה הנתבע בחודש 8/11 לשמאי מטעמו, וביקש שיכין עבורו חוות דעת. הנתבע לא נתן הסבר כלשהו מדוע חוות הדעת הוכנה בחודש 8/11, לאחר שקיבל את תביעת התובע, ומדוע לא פנה בדרישה לתשלום מהתובע על אף שלטענתו התובע אשם בתאונה. התנהלותו של הנתבע כמתואר לעיל מצביעה על כך שהוא הבין כי האחריות לאירוע התאונה רובצת עליו ועליו בלבד.

9.סיכומם של דברים, התאונה אירעה עת פנה התובע שמאלה בצומת לאחר שוידא כי הכביש ממול פנוי מרכבים, ולאחר שכמעט סיים את הפניה. הנתבע שבאותה עת עמד בצד הדרך, התפרץ במהירות ובחוסר זהירות לתוך הצומת והתנגש ברכב התובע. בנסיבות אלו, האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע ועליו בלבד.

10.לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי ולפיה נגרם לרכבו נזק בשיעור 3,511 ₪ וכן צירף חשבון שכר טרחת שמאי על כך 510 ₪, כך שהנזק הכולל שנגרם לתובע עומד על סך 4,021 ₪ . התובע העמיד את תביעתו על סכום זה. הנתבע לא חלק על גובה הנזק ולא העלה טענה כלשהי בעניין זה. על כן, זכאי התובע לקבל פסק דין על מלוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה.

11.אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע בתביעה העיקרית לשלם לתובע סכום של 4,021 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (07/07/2011) ועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית. הנתבע בתביעה העיקרית ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש".

ניתן היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.