רע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
15813-12-10
05/01/2011
|
בפני השופט:
יוסף אלון
|
- נגד - |
התובע:
אבו עגאג אברהים
|
הנתבע:
שירביט חב' לבי טוח בע"מ
|
|
החלטה
1.המבקש תבע את המשיבה בבימ"ש השלום בקרית גת (ת.א. 457/09) לפיצוי נזקי גוף נטענים שנגרמו לו בתאונת דרכים.
במהלך הדיון שהתקיים בתובענה, ביום 17.11.10, הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש קמא כי הגיעו להסדר פשרה מוסכם לפיו תשלם הנתבעת (המשיבה) לתובע (המבקש) פיצוי כולל ומוסכם בסכום של 8000 ₪ - וביקשו את בית המשפט לתת להסכמתם תוקף של פסק דין.
בית המשפט אישר את הסכם הפשרה, נתן לו תוקף של פסק דין וחתם על פסק הדין בו במקום.
לאחר שנחתם פסק הדין, כמופיע בפרוטוקול הדיון, נרשם מפי ב"כ התובע כי היא מרגישה נפגעת מדברי ביהמ"ש (שקדמו להסדר הפשרה) וכי "אני חושבת שתחשיב הנזק שהגשנו זה הסכום שאנו חושבים שמגיע לו... אנו נרצה לחקור את המומחה".
בשלב זה של הדברים, ובתגובה להם, ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט קמא הפותחת בדברים הבאים:
"מאחר ובאת כח התובע הסבירה שהסכום של תחשיב הנזק שהוגש מטעם התובע הוא הסכום שלטענתה מגיע לתובע, אני מבטל את פסק הדין ואקבע את התיק להוכחות...".
בתום אותה ההחלטה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים ונקבע מועד להוכחות ליום 29.12.2011.
2.בבקשה זו שבפני עותר המבקש (התובע) לרשות לערער על אותה ההחלטה.
לטענת באת-כוחו, היא לא ביקשה את ביהמ"ש קמא לבטל את פסק הדין (שניתן בהסכמה) ודבריה לאחר מתן פסק הדין לא כוונו אלא להביע את תחושת העלבון שחשה מהביקורת שמתח עליה ביהמ"ש בשלב הדיון שקדם להסכם הפשרה בין הצדדים.
עוד נטען בבקשה זו כי לא היה זה מסמכותו של ביהמ"ש קמא לבטל את פסק הדין. זאת הואיל ומשניתן ונתחם פסק הדין הסמכות לביטולו ניתנה רק לערכאת הערעור.
אופציית הביטול הנוספת (בפס"ד שניתן בהסכמה) לא תקום אלא במסגרת תביעה נפרדת שבה על מבקש הביטול לנקוב בעילת הביטול הנטענת.
תביעה או בקשה שכזו לא הוגשה ואף לא נטענה.
המשיבה (הנתבעת) בתגובתה לבקשה זו הודיעה לביהמ"ש כי "היא מוותרת על זכותה להשיב לבקשת רשות הערעור והיא מותירה את ההכרעה בבקשה זו לשיקול דעת בית המשפט".
3.לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבה ובתיק בית המשפט קמא החלטתי לדון בבקשה כבערעור, כאילו ניתנה הרשות לכך, ולקבל את הערעור.
אכן, צודקת ב"כ המבקשת בטענותיה שפורטו לעיל כי ההחלטה נשוא בקשה זו, המבטלת את פסק הדין, אינה עומדת במבחני הסמכות או הענין.
לא הובאה בפני בית המשפט קמא תובענה לביטול פסק הדין (שניתן בהסכמה).
הואיל וכך, סמכות ביטול פסק הדין – לאחר שניתן – נתונה לערכאת הערעור ולה בלבד.
אשר על כן אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא מיום 17.11.2010 ולקבוע כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא באותו היום – בטרם מתן ההחלטה הנ"ל – שריר וקיים ועומד במלוא תוקפו כפי נתינתו.
לאור עמדת המשיבה בתגובתה (כפי שפורטה לעיל) – אין צו להוצאות.