אבו עביד נ' מוסך דיזל חדרה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי -

התובע, מר מוחמד אבו עביד (להלן: "התובע"), יליד 1957, עבד כמכונאי בשירות הנתבעת מס' 1, מוסך דיזל חדרה בע"מ (להלן: "המוסך"), אשר היה בכל הזמנים הרלבנטיים מבוטח אצל הנתבעת מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת").

המוסך והמבטחת יכונו להלן ביחד "הנתבעים".

אין חולק כי ביום 12/10/04, במהלך עבודתו, עסק התובע בתיקון מנוע של משאית שהובאה למוסך לצורך תיקון. כאשר סיים את התיקון וביקש לרדת חזרה אל רצפת המוסך, נפל ונחבט ברצפת המוסך. יובהר כי המנוע של המשאית הינו בגובה של כמטר וחצי עד שני מטרים מעל פני הרצפה ולכן, לצורך התיקון, מטפס המכונאי על חלקים שונים של המנוע על מנת להגיע לחלק גבוה יותר של דופן המשאית. במהלך הטיפול המכונאי עומד על אותו חלק בדופן (או בגלגל וכיוצ"ב), וכך רוכן מעל המנוע ומבצע את התיקון (ואפנה לתמונות שהוגשו לתיק הממחישות את אופן ביצוע העבודה).

עקב הנפילה נחבלה כתף ימין של התובע. במהלך החבלה נקרע השריר בכתף, דבר אשר הצריך ניתוח לאיחוי הקרע, ניתוח אשר בוצע והצליח.

עמדות הצדדים -

התובע טוען כי המדובר בתאונת עבודה ועותר לפיצוי בגין נזקיו שנגרמו לו עקב הנפילה כאמור. לטענת התובע, הנזק הרפואי שנותר לו הינו בשיעור של 15% נכות צמיתה, עקב מגבלות בכתף שנפגעה וזאת בהתאם לחוות דעתו של ד"ר לואי מדלג, אשר הגיש חוו"ד מטעם התובע ביום 11/8/05 (להלן: "מומחה התובע").

הנתבעים מכחישים את התיאור של נסיבות הנפילה, טוענים לחילופין שלא קמה אחריות ובנוסף, מוכחש שיעור הנזק הנתבע. באשר לנכות הנטענת – טוענים הנתבעים כי היא בשיעור של 10% בלבד וזאת על בסיס חוות דעתו של ד"ר יעקב אגינסקי, אשר הגיש חוו"ד מטעמם ביום 6/7/08 (להלן: "מומחה הנתבעים").

מסכת הראיות -

לפניי העידו המומחה מטעם התובע (לגבי חוות דעתו – ת/1) והתובע עצמו (לגבי תצהיריו – ת/2 ו-ת/3).

בנוסף, הוגשו בהסכמה מסמכים רבים, לרבות מהמל"ל, מתיקו הרפואי של התובע וכך גם הוגשה חוות דעתו של מומחה הנתבעים.

דיון והכרעה -

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת לאור הנימוקים שאפרט להלן.

הנסיבות והאחריות -

אני מקבלת את תיאורו של התובע באשר לכך שלצורך התיקון של המנוע הוא טיפס על דופן המנוע ולאחר מכן רצה לשחזר את המהלך לצורך הירידה, ונפל.

אני מסכימה עם טענת התובע לפיה מן הראוי היה לספק לו אמצעים מינימאליים לצורך עליה וירידה. אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה הדרישה להצבת פיגום איננה ריאלית כשעסקינן במוסך, אך יחד עם זאת, ניתן היה להסתפק בכיסא, דרגש, סולמית עם שניים-שלושה שלבים, או סולם משמעותי יותר. לטעמי המעביד, המוסך, חייב היה לספק אמצעים מינימליים סבירים לצורך העליה לשם ביצוע התיקון ולצורך הירידה חזרה. אף אם הפרקטיקה הנוהגת היא שהמכונאים "מטפסים" על הדופן, או על מכסה הגלגל, או על כל חלק אחר שבמשאית לצורך העלייה והירידה, אין זה אומר שהמדובר בפרקטיקה סבירה ובטיחותית.

אני מוצאת שהנפילה של התובע היתה תאונה שבגינה קמה חובה מצד המעביד ואני מקווה שתימצא במוסך הדרך למנוע נפילות שכאלו בעתיד.

עוד אדגיש כי הפסיקה חזרה וקבעה שבמקרים בהם אמצעי הבטיחות הנדרשים הינם פשוטים, זמינים וזולים – אזי, החובה לעשות בהם שימוש רבה יותר ואי שימוש בהם מהווה רשלנות.

בהקשר זה אפנה לת.א. (מחוזי חיפה) 380/96 חאפז יונס נ' אבי צור מערכות לבנין בע"מ, מאגר נבו (2008), שם נדונה תאונה אשר במהלכה נפל עובד מגובה של כ-2.5 מטר כאשר ביצע תיקונים בתקרה אקוסטית. בהמ"ש קובע כי המעביד אחראי לנפילה, בין היתר, בשל שלא סיפק לעובד אמצעים סבירים ובטוחים לעלות אל עבר התקרה לצורך ביצוע העבודה.