אבו סרייה נ' מדינת ישראל

הבקשה שבכותרת הועברה לטיפולי בעת האחרונה.        

1. במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: א' פרקש, נשיא; מ' דרורי, סגן נשיא; ע' שחם), מיום 18.6.2017 בע"פ 38637-05-17, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) בת"פ 18802-11-12. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 60,000 ש"ח, או 4 חודשי מאסר תמורתו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 11.2.2015 הגישה המשיבה נגד המבקש כתב אישום מתוקן, במסגרתו נטען כי המבקש נרשם כ"עוסק מורשה" על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק) בענף השיפוצים והחשמל. בין החודשים אוגוסט 2008 – דצמבר 2010 המבקש ניכה בדוחות התקופתיים שהגיש למע"מ מס תשומות בסך של 1,589,961 ש"ח בלא שהיו בידיו חשבוניות מס כדין. הוא הואשם ב-21 עבירות של ניכוי מס תשומות בלא שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, וזאת בכוונה להתחמק מתשלום המס, בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק.

3. יצוין כי בטרם תוקן כתב האישום, ביום 9.1.2014 הודה המבקש במיוחס לו והורשע על פי הודאתו. ברם, ביום 27.3.2014 ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו משום שלדבריו איתר חלק מהחשבוניות אותן ניכה בדוחות מושא כתב האישום. לפיכך, הכרעת הדין בוטלה והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.

4. ביום 1.11.2015 התקיים דיון הוכחות בהיעדרו של המבקש, וזאת, לטענת בא-כוחו לאור העובדה שאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. בהמשך, ביום 17.1.2016 טען בא-כוחו לראשונה כי המבקש לא היה כשיר לעת ההיא לעמוד לדין. בדיון הוצגו מסמכים רפואיים והמבקש הופנה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. ביום 6.12.2016 לאחר קבלת חוות דעת המומחים, שמיעת עדויות וטענות הצדדים, הכריע בית משפט השלום בבקשה להפסקת ההליכים בשל העדר כשירותו של המבקש לעמוד לדין, בקובעו כך:

"לאור העדפתי את חוות דעתו של ד"ר שוורצמן ואת מסקנותיו ולאור התרשמותי הישירה מהנאשם, מסקנתי היא כי התנהגותו של הנאשם, כאילו אינו מתקשר עם סביבתו וסניגורו ואינו מתפקד, אינה נובעת ממצבו הנפשי אלא מהווה התנהגות מגמתית, אשר נועדה להביא להפסקת ההליכים המשפטיים. אמנם מהחומר הרפואי שהוצג עולה, כי הנאשם סובל מבעיות נפשיות, אך הן אינן עולות כדי מחלת נפש קשה ומצב פסיכוטי פעיל כרוני, כפי שנטען על ידי ההגנה. הנאשם לא יצר ספק בשאלת כשירותו לעמוד לדין ועל כן דוחה הבקשה להפסקת ההליכים." (ההדגשה שלי – ד.מ.).

5. לאחר שקבע כי המבקש כשיר לעמוד לדין, ביום 27.3.2017 הרשיע בית משפט השלום את המבקש במיוחס לו בכתב האישום. לעניין מצבו הנפשי של המבקש הפנה בית המשפט להחלטתו האמורה מיום 6.12.2016, והוסיף כי:

"בשולי הדברים אומר, כי הטענה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם עלתה רק לאחר שההליכים בתיק התנהלו עת ארוכה – ארוכה מדי – למעלה משנתיים וחצי, מבלי שהנאשם הציג ולוּ בדל ראיה לקיומן של החשבוניות אשר לטענתו קיבל ובהסתמך עליהן ניכה תשומות מס, או לקיומו של מנהל החשבונות שלטענתו מחזיק בחשבוניות. עניין זה מחזק את המסקנה כי מדובר בהתנהגות מגמתית, שעלתה כמוצא אחרון בהעדר טענות הגנה אחרות." (ההדגשה שלי – ד.מ.).

6. ביום 6.4.2017 נגזר דינו של המבקש. בעת קביעת מתחם הענישה, התייחס בית המשפט, בין היתר, לגובה הסכום אותו ניכה המבקש שלא כדין ולמשך הזמן שבו ביצע את העבירות. בית המשפט התייחס לקולא לכך שהעבירות בוצעו ללא תחכום ומבלי שנעשה שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות. נקבע כי מתחם הענישה ההולם את העבירות הוא מאסר בפועל לתקופה שבין עשרה חודשים ועד שנתיים וחצי. בעת קביעת העונש בתוך המתחם, בית המשפט התחשב בכך שהמבקש לא קיבל אחריות למעשיו והתנהל באופן שהאריך את ההליכים וסרבלם. עוד הודגש כי המבקש לא הסיר את מחדליו וחוב המס שנוצר בשל מעשיו הוא חוב אבוד. לאור האמור השית בית המשפט על המבקש את העונשים המפורטים לעיל.