אבו סעלוק ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

הבקשה הוגשה על ידי שירותי בריאות כללית כנגד אבו סעלוק שרה ועטייה ,והנתבעת 2 – מדינת ישראל, משרד הבריאות הצטרפה גם היא למבוקש.

העובדות הצריכות לעניין

2. התובענה שבפני עוסקת בטענה בדבר הולדתו בעוולה של בן התובעים בתאריך 29/7/08, כשהוא סובל ממום מסוג CDH.

התובעים טוענים, כי הנתבעות התרשלו ב"איבחון ובטיפול הרפואי אשר התרחשה על פני רצף אירועים ואשר גרמה להולדתו של הקטין אבו סעלוק ראמז על מומיו הקשים ביותר..." (פרק א' במבוא לכתב התביעה) (כך במקור – ד.ג.).

3. הנתבעת 1 – המבקשת – כופרת בחבותה לפיצוי התובעים ומבהירה, כי דין התביעה להידחות, שכן התובעים ידעו במהלך ההריון, כי עתיד להיוולד להם תינוק הלוקה ב-CDH. התובעים אף ידעו, כי מדובר במום קשה, שאף בניתוח לא תמיד ניתן לתקנו, ואף יודעו בדבר זכותם לבקש הפסקת הריון, אולם סרבו לעשות כן.

4. בתאריך 3/3/13 הגישה המבקשת בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה – היא הבקשה אשר בפני.

5. בדיון שהתקיים בתאריך 8/7/13, בנוכחות התובע הבהיר בית המשפט לתובע, כי הוגשה בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, בקשה לה הצטרפה גם הנתבעת מס' 2, וכן הבהיר לו את סיכוייו וסיכוניו בניהול התובענה, אולם התובע הודיע שהוא עומד על זכותו לניהול התובענה וכי יפעל על פי כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט.

טענות המבקשות

6. המבקשות טוענות, כי דין התובענה להידחות, ומכל מקום, סיכויי התובעים לזכות בתובענה הינם כה קלושים, עד כי מן הראוי לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

המבקשים מציינים בבקשתם, כי התובעים לא ציינו את כתובתם, וכן, ובעיקר, הם מסתמכים על הרשומה הרפואית, המלמדת, כי התובעים נמנעו מביצוע בדיקות, הוזהרו בדבר מומו הצפוי של היילוד וכן הובהר להם, כי לא תמיד ניתן לתקן מום זה בניתוח, וכן הובאה לידיעתם זכותם לפנות לוועדה להפסקת הריון, אולם הם סירבו לכך, ומתוך התיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת עולה, כי היולדת סרבה לבצע את הבדיקות הנדרשות משום ש"האשה פוחדת, הכל מאלוהים".

עוד מבהירות המבקשות, כי ההריון נשוא התובענה הינו הריונה ה-14 של התובעת, ומטעמים השמורים עימה היא החלה את מעקב ההריון רק בשלב מתקדם של ההריון, בהיותה בשבוע 27 להריונה, נמנעה מביצוע הבדיקות אליהן הופנתה בשבוע 5+30 (יעוץ גנטי ואקו לב) ולאחר מכן היא "נעלמה" ולא הגיעה למעקב ההריון עד תחילת חודש יולי, כשלושה שבועות לפני הלידה.

7. המבקשות מציינות, כי זכות הגישה לערכאות איננה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית ומדגישות את הרישומים הרפואיים בשני מוסדות בלתי תלויים "המלמדים על דפוס התנהגות ברור ועקבי של התובעים, ועל כך שלמרות שקיבלו הסברים מפורטים על הצפוי להם, ועל האפשרויות העומדות בפניהם – בחרו להמשיך את ההריון, וללדת ילד בעל מום". המבקשות מוסיפות ומציינות, כי "אין כל מחלוקת על כך שזאת זכותם, למרות שעלויות גידולו של ילד בעל מום אף הן נופלים על הציבור – אך המצב שבו הם בוחרים לתבוע את המערכת הרפואית על אף סיפור המעשה כפי שהיה בפועל – דורש הרתעה".

תגובת המשיבים

8. המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה על הסף. תוך הדגשת זכות הגישה החוקתית של התובעים לפנות לערכאות משפטיות, והם מכחישים את טענות המבקשת בכל הנוגע להסברים שניתנו לתובעים, אולם הם אינם מסבירים הכיצד מתיישבות טענותיהם, המועלות בעל פה עם הכיתוב הרפואי הברור לפיו סרבה התובעת לבצע את הבדיקות שאליהן הופנתה בהסבירה זאת בפחד ובכך ש"הכל מאלוהים".

דיון והכרעה

9. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע

ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע...".