אבו סעיד נ' שיבלי ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזק שנגרם לקטנוע של התובע שנפגע ע"י טרקטור בו נהג נתבע 1 שהוא בן משפחתו. נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים וב-20/10/10 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. התובע המשיך בהליכים כנגד נתבעת 2, חברת הביטוח שביטחה את רכבו של נתבעת 1. נתבע 2 כופרת בטענות התובע בנוגע לתאונה והתרחשותה. לבקשת ב"כ התובע התרתי הגשת סיכומים קצרים בכתב, אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ועתה הגיעה עת הכרעה שתהא קצרה ותמציתית כנדרש בסדר דין מהיר.

התובע, שהוא תושב תל-אביב-יפו, טוען כי היה בעליו של קטנוע. לטענתו ב-12/5/06, בעת ששהה בבית קרוביו בכפר שיבלי שבגליל פגע בקטנוע טרקטור בו נהג נתבע 1 שהוא בן משפחתו והתובע הגדירו כ"בעלה של דודתי". כתוצאה מן התאונה נגרם לקטנוע נזק של אבדן מוחלט. לטענת התובע בתאונה נגרם נזק לרכב נוסף שחנה במקום והשייך לבן דודו. אין חולק כי נתבעת 2 ביטחה את הטרקטור.

לטענת הנתבעת התובע כלל לא הוכיח כי הוא בעליו של הקטנוע, ואכן, כנשאל התובע אם הקטנוע היה בבעלותו ביום התאונה השיב "אני חושב שכן. לא בטוח, צריך לראות ניירת, נראה לי שכן. רוצה לציין שקניתי אותו, אני עובד בעוד עבודה ומכרתי להם את הקטנוע והשתמשתי בו ואח"כ קיבלתי אותו בחזרה" [עמ' 8, 29-28]. שני הצדדים ביקשו להגיש מסמכים "מפתיעים" וחדשים בנושא זה. הנתבעת ביקשה להגיש במעמד הדיון מסמך של משרד הרישוי בנוגע לבעלות בקטנוע ביום התאונה, ואילו התובע הגדיל לעשות וצרף לסיכומיו מסמכים חדשים שלא הוגשו קודם לכן. לא התרתי את הגשת מסמכי הנתבעת בדיון, ובוודאי שאינני מתיר את הגשת מסמכי התובע בסיכומים. ראוי היה כי באי כוח הצדדים יפעלו בהתאם לדין וכך היו מיטיבים עם מרשיהם ומפשטים את ההליך. לגופו של עניין, נוכח תצהירו של התובע והמסמכים שצורפו לכתב התביעה (כולל רישיון רכב), והואיל והנתבעת לא העלתה טענות בנושא זה לפני הדיון (וגם בכתב הגנתה כפרה מחוסר ידיעה), אני מקבל את טענת התובע כי הקטנוע היה בבעלותו.

עם זאת, מצאתי שהתובע לא הוכיח את תביעתו ואת טענותיו בנוגע לעצם קרות התאונה ולנסיבותיה. התובע העיד כי הוא עצמו לא ראה את התאונה אלא שהה בבית סמוך והגיע למקום אחרי ששמע את רעש התאונה. נהג הטרקטור לא התייצב לעדות, אף שהוא בן משפחתו של התובע, והתובע גם לא הציג כל עד אחר שיעיד על נסיבות התאונה. במצב זה יש לדחות את טענות התובע כי נהג הטרקטור התרשל או כי הטרקטור איבד שליטה, לא בלם בזמן או התדרדר, ואכן טענות אלו נמחקו מתצהירו בהיותן עדות שמועה. יודגש כי גם מקור השמועה, הכוללת טענות עובדתיות חלופיות, לא הובא ולמעשה מדובר בהנחה או בהשערה של התובע בלבד. התובע גם לא הציג ראיות ועדים אחרים שיתמכו בגרסתו ויחזקו אותה, אף שאלו היו ברשותו. כך, למשל, התובע טען כי הטרקטור פגע ברכב נוסף השייך לבן דודו, אולם בן הדוד לא התייצב לעדות אף שנתן תצהיר שצורף לכתב התביעה. גם בני משפחה נוספים שנכחו במקום לא העידו. העדרם של העדים – שרובם ככולם הנם בני משפחתו של התובע, ולחלקם יש אינטרס כלכלי במתן עדות (כדי לקבל כיסוי ביטוחי או פיצוי בגין נזקים) – מטיל צל כבד ביותר על גרסתו של התובע ועל יכולתו להוכיח את תביעתו. למעשה העדות היחידה לעצם התרחשותה של תאונה המערבת את הטרקטור המבוטח בידי הנתבעת 2 היא עדותו של התובע שאין לה כל סיוע חיצוני ומשקלה נמוך (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).

יתרה מכך, מצאתי כי עדותו של התובע כשלעצמה לא הייתה קוהרנטית, וגרסתו בנוגע למצב הרכבים אחרי התאונה אינה סבירה. לטענתו כשהגיע למקום ראה כי הטרקטור פגע בקטנוע עם הכף הקדמית והדף אותו על הרכב הנוסף [עמ' 12, 9-3], אולם משמעות הדבר היא שנהג הטרקטור נסע קדימה וסביר שהיה מבחין לפחות ברכב הפרטי שחונה בנתיב נסיעתו. התובע גם לא הציג כל ראיה בנוגע לתוואי השטח במקום בו חנה הקטנוע, ובמהלך חקירתו הנגדית הוא התקשה מאוד לתאר את פרטי הבית והמקום, לרבות מרחקים, כיוונים וכו'. הנתבעת הציגה אמנם תמונות של המקום אולם התובע טען שהן מציגות תמונה חלקית ביותר, ולא מצאתי כי הן מסייעות בהבנת נסיבות התאונה או בהרמת נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח כי התאונה אכן התרחשה.

התובע הציג אמנם חוות דעת שמאית המעידה על נזק לקטנוע, אולם ברי שראיה זו אינה מוכיחה מי גרם לנזק וכיצד. אציין כי התובע בחר שלא לגלות ראיות אחרות הנוגעות לנזק שהיו בידיו, וכך, למשל, ביקש לצרף חשבונית בנוגע לתמורה שקיבל עבור שרידי הקטנוע רק בחקירתו החוזרת, ולאחר סיום חקירתו הנגדית. מכל מקום, אין חולק שנגרם לקטנוע נזק, ואין בראיות שהציג התובע כדי להעיד על מקור הנזקים ואופן גרימתם. גם שיעור הנזק הוכח בצורה חסרה.

סוף דבר

נוכח כל אלה מצאתי שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולא הראה שהטרקטור המבוטח בידי הנתבעת 2 אכן פגע ברכבו וגרם לו נזק. למיצער לא הוכח שנהג הטרקטור אכן התרשל או נהג שלא כדין. הראיה היחידה שבידי התובע היא עדותו שלו כי בן משפחתו פגע בקטנוע, הא-ותו-לא. אמירה זו לא נתמכה בראיה או בעדות כלשהי, ועדותו של התובע עצמו מעלה תמיהות רבות. בנסיבות אלו מצאתי שנטל ההוכחה לא הורם. התובע מצביע על הנטל הכבד המוטל על חברות ביטוח בבואן להוכיח טענת תרמית, אלא שהלכות אלו עיקרן נעוץ ביחסים שבין חברת הביטוח לבין מבוטח, ואילו התובע הוא גורם חיצוני למערכת יחסים חוזית זו. על התובע להוכיח אפוא את קרות מקרה הביטוח ככל תובע אחר, והוא לא עמד בנטל ראשוני זה.

אני דוחה את התביעה. התובע יישא בשכר טרחת הנתבעת 2 בסך 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"א, 27 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.