אבו סעדייה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה להורות למומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר ראסם כנאענה, להתעלם ממסמך שנערך ביום 28/6/08 על ידי מרכז 'מינא' בשל היותו חוות דעת שהצגתה בפני המומחה היא אסורה.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי המסמך הומצא למומחה לפי בקשתו הוא.

השאלה העיקרית הצריכה לענייננו היא, האם אכן מדובר במסמך שמהווה 'חוות דעת' שהצגתה למומחה היא אסורה על פי דין, או שמא מסמך רפואי אחר, שהצגתו למומחה מותרת?

לעניין זה, נסיבות הוצאתו של מסמך שבמחלוקת, היא לעיתים אחד השיקולים שבית המשפט יכול להתחשב בהם בבואו לבחון את טיבו של המסמך. ואולם, זהו שיקול משני לעומת השיקול המרכזי, שעניינו תוכנו של אותו מסמך.

לענייננו – לא מצאתי כי המסמך שבמחלוקת עונה על ההגדרה של חוות דעת.

אומנם חלקים מתוכנו של המסמך, בעיקר בכל הקשור לתלונות של הנבדק, ובקשר לאבחנה שנקבעה ביחס למצבו, יכולה להתאים לאופן שבו עורכים חוות דעת, ואולם נתון זה יכול להיות נכון לגבי כל מסמך רפואי אחר, ובפרט מסמכים שנערכים במסגרת הטיפול הנפשי, שלגביהם יש נטייה, בשל אופיו של התחום, להארכת תיאור האנמנזה, מממצאי הבדיקה ודרכי הטיפול.

מכל מקום, לא אחת נתקלים אנו במומחים מטעם בית המשפט שחולקים בדעתם על אבחנה או מסקנה אותה מתעד הרופא המטפל בתיעוד הרפואי שהוא עורך במסגרת הטיפול השוטף בנפגע. לפיכך, גם ביחס למסמך שבמחלוקת חזקה על המומחה, כי יידע להגיע למסקנותיו באופן עצמאי ללא השפעה אסורה ממסמך כזה או אחר.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג אלול תש"ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.