אבו סעדה נ' שפיק נסייר בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני המרצת פתיחה במסגרתה עתרה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינה הבעלים הבלעדי של רכב מס' 99-943-65 מסוג "פורד" (להלן: "הרכב"), הרשום על שמה במשרד הרישוי.

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), הינה הזוכה בתיק ההוצל"פ מס' 10-05801904 אשר מתנהל כנגד המשיב 2 (להלן: "המשיב"), שהינו אחיה של המבקשת. במסגרת ההליכים המתנהלים בתיק ההוצל"פ כנגד המשיב, עוקל הרכב והמשיבה טענה כי המדובר ברכבו של המשיב.

2. יצוין כי הרכב היה רשום בעבר על שמו של המשיב. לאחר שהרכב עוקל ע"י המשיבה במסגרת תיק הוצל"פ אחר ומאחר שהרכב היה גם משועבד לבנק לאומי, נמכר הרכב במסגרת הליכי כינוס נכסים שנוהלו מטעם הבנק. המבקשת הגישה הצעה במסגרת אותם הליכי כינוס והצעתה בסכום של 135,000 ₪ זכתה ואושרה ע"י רשם ההוצל"פ.

לטענת המבקשת היא השתתפה וזכתה כדין, במכרז לרכישת הרכב שנוהל ע"י כונס הנכסים. המכירה אושרה ע"י רשם ההוצל"פ, ללא כל התנגדות מצד המשיבה ואין בסיס לטענת המשיבה כי המדובר ברכב של המשיב.

המבקשת פירטה כיצד מימנה את רכישת הרכב בסכום של 135,000 ₪ וצירפה אישור המעיד על הלוואה בסכום של 135,000 ₪ שנטלה מבנק לאומי לצורך הרכישה. המבקשת צירפה אישור המעיד על משכון שהוטל על הרכב להבטחת אותה ההלוואה. המבקשת אף צירפה הסכם מכר המצביע על כך שמס' חודשים לפני רכישת הרכב, מכרה רכב אחר שהיה בבעלותה.

3.לטענת המשיבה, העובדה שהרכב נמכר למבקשת נודעה לה רק ביום 30/6/11. המשיבה טענה כי מאחר שרשם ההוצל"פ נענה לבקשתה להטלת עיקול, מוטל נטל ההוכחה על המבקשת, להוכיח כי המדובר ברכבה.

המשיבה הפנתה לכך שהמבקשת העידה כי התירה לעיתים למשיב להשתמש ברכב וכן הפנתה לדברי המצהיר מטעמה, כי הוא יודע שהרכב הקודם של המבקשת, גם הוא היה שייך למשיב. המשיבה טענה כי לאור סכום ההוצאות וההכנסות של המבקשת, לא הייתה למבקשת יכולת כלכלית לרכוש את הרכב הקודם שהיה לה, או את הרכב דנן. המשיבה ציינה כי מדפי חשבון הבנק של המבקשת ומגובה משכורתה, עולה כי רוב הכנסתה מועברת לתשלומים בגין החזר הלוואת הרכב ומכאן המסקנה לטענתה, כי המבקשת נתמכת כלכלית ע"י המשיב וכי הרכב אינו שלה, אלא של המשיב. כן הפנתה המשיבה לכך שפוליסת הביטוח הראשונה שהוצאה לרכב הייתה על שם המשיב.

דיון:

4.לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, עיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי מהעדויות, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.

אין מחלוקת כי הרכב נמכר למבקשת כדין במסגרת הליך כינוס נכסים ומכירתו אושרה ע"י רשם ההוצל"פ ביום 15/3/11. בעקבות אישור המכירה, נרשם הרכב על שם המבקשת. אמנם, הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי. יחד עם זאת, לרישום זה ערך ראייתי אשר קיבל חיזוק בפסיקה אשר קבעה, כי לרישום בעלות על רכב יש מעמד מיוחד וכי בניגוד למיטלטלין אחרים, יש לייחס לרישום זה יותר מאשר ערך דקלרטיבי בלבד, והוא בבחינת חזקה לכאורית לבעלות. אמנם, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אלא, שהנטל להוכיח כי הרישום אינו משקף את הבעלות האמיתית, מוטל על הטוען זאת (ראה רע"א 5379/95 סהר בע"מ נ. בנק דיסקונט פ"ד נ"א (4) 463, ת"א (שלום חיפה) 9824/95 עודה מחמוד נ. פקיד שומה לאכיפת גבייה חיפה וכן בה"פ (חיפה) 308/02 אלחאג' נ. החסוי משה בן הראה, שם קבע כב' השופט עמית כי יש ברישומו של נכס כדי להעביר את נטל ההוכחה על מי שמבקש לסתור את נכונות הרישום. גם בית המשפט העליון, כבר הביע דעתו כי נטל השכנוע להוכיח, כי הרישום במרשם הינו רישום שווא, מוטל על הטוען זאת והמדובר בנטל כבד (ראה ע"א 1680/03 לוי נ. ברקול ואח').

אציין כי במקרה דנן משנוהל הליך כינוס נכסים ומשהכונס אשר מונה מטעם הנושה בעל השעבוד, קיבל את הצעת המבקשת והמכר אף אושר ע"י רשם ההוצל"פ,הרי שאף מתחזקת החזקה הלכאורית לנכונות הרישום. הרי אילו היה מדובר בכספי המשיב, יכול היה אותו נושה כמו גם המשיבה שבפני, לעקל את הכספים של המשיב ולא לאפשר העברתם הנטענת למבקשת.

הרמת נטל ההוכחה לסתור את החזקה הלכאורית המשתקפת ברישום, תעשה בדרך כלל על ידי הצגת אותות מרמה מצטברים המצביעים על רישום שאינו אמיתי. בפסק דין לוי (שאוזכר לעיל), קבע בית המשפט כי דין דומה למקרקעין יש להחיל גם על מיטלטלין כשמתנהל לגביהם רישום וכי ההלכה לגבי אותות המרמה יפה גם לכאן באופן שיש צורך בהוכחת אותות המרמה כדי לסתור את הרישום. בית המשפט קבע שם כי למרות הספקות שהועלו, אין בחשדות די, וכי על מנת להוכיח אותות מרמה, יש צורך בראיות העומדות במבחן. לפיכך אישר ביה"מ העליון שם את מסקנת ביה"מ קמא כי עובדת שימוש האב ברכב ,שביתו טענה כי נמצא בבעלותה,אינה מצביעה על הברחת רכוש ואינה מוכיחה כי האב הוא הבעלים האמיתי של הרכב.   

5.עיינתי בפסיקה אליה הפנתה המשיבה בסיכומיה. ראשית אציין כי בה"פ 15675-07-10 דובר במקרה בו, במהלך חקירת יכולת של החייב נמצאו בכיסו מפתחות הרכב ולפיכך עוקל הרכב לבקשת הזוכה. בית המשפט שם ראה בכך מקרה מיוחד בו מדובר בעיקול מיטלטלין על גופו של החייב, כמצוין בסעיף 28 (א) לחוק ההוצל"פ ואשר על פיו במקרה כזה יראו את המיטלטלין כמיטלטלי החייב כל עוד לא הוכח שאינם שלו. האמור בסעיף 28(א) שונה מהאמור בסעיף 28 (ב) לחוק ההוצל"פ, על פיו ככל שמדובר במיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו, בחצריו או בכליו של החייב, הרי שאין למכרם כל עוד לא הוכח שהם רכוש החייב. ראה בסעיף 7 לפסה"ד,את קביעתו המפורשת של ביהמ"ש כי הדברים אמורים באותו מקרה ספציפי בו נמצאו מפתחות הרכב אצל החייב וזאת שלא כמו במקרה דנן. בנוסף, באותו מקרה פירט בית המשפט את אותות המרמה, אשר לא נסתרו, עליהן הצביע הזוכה.

גם בבר"ע (חיפה) 3002/08 אליו הפנתה המשיבה, אין כדי להשפיע על ההכרעה במקרה דנן. באותו מקרה קבע ביהמ"ש כי כמות ההוכחה הנדרשת מזוכה על מנת שתנוח דעתו של רשם ההוצל"פ כי הנכס הינו של החייב, כנדרש ע"פ סעיף 28 (ב) לחוק ההוצל"פ, הינו נטל לכאורי בלבד הפחות ממאזן ההסתברות.

דווקא בשלקביעה זו, סבורתני כי בנסיבות דנן ולאחר שמבקשת המציאה ראיותיה, יש לקבל את בקשתה. עיון בבקשה לעיקול כפי שהוגשה לרשם ההוצל"פ, מעלה כי נטען בה שהרכב בשליטתו ובשימושו של החייב וכי למבקשת אין יכולת כספית לרכוש את הרכב. בהתאם לאמור בבר"ע 3002/08, די היה בכך כדי להרים את הנטל ההוכחה הלכאורי הנדרש לצורך העיקול ע"י רשם ההוצל"פ. יחד עם זאת, משהצביעה המבקשת, כפי שיפורט להלן, בהליך שבפני, על מקורות מימון לרכב ומשהצהירה (והצהרתה לא נסתרה!) כי הרכב נמצא בשימושה ובאחזקתה ולאור רישום הרכב על שם המבקשת, נסתרה אותה הוכחה לכאורית שדי היה בה בהליך ההוצל"פ.

6.מהמסמכים שבפני עולה כי אותן טענות לכאוריות שהיה בהן כאמור די לצורך הטלת העיקול נסתרו ע"י המבקשת:

הוכח כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה שנטלה המבקשת מבנק לאומי (הלוואה ע"ס 135,000 ₪ מיום 10/3/11). הוכח מתדפיסי חשבונה של המבקשת, כי המבקשת, היא זו שמשלמת מחשבונה, בכל חודש את תשלומי החזר ההלוואה.

המבקשת עובדת כעצמאית, בעלת חנות נעליים ואף בעבר עבדה במשך שנים כשכירה במפעל. המדובר בבחורה החיה בגפה ואינה מטופלת במשפחה וילדים ולפיכך גם הוצאותיה נמוכות בהתאם.

המשיבה צירפה לסיכומיה מסמך לעניין הוצאות משק בית. אדגיש כי המשיבה לא הייתה רשאית לצרף לסיכומיה מסמכים אשר לא צורפו לתצהירה ואשר אף לא הוגשו על ידה כראיה במהלך הדיון. משלא הוגש המסמך כדין ומשלא ניתנה למבקשת אפשרות להתייחס אליו, אין לקבל את התדפיס שצירפה המשיבה לסיכומיה לעניין הוצאות משק הבית ויש להוציא מסמך זה מן התיק.