אבו-סעדה נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון

החלטה

1.בפני בקשה לביטול/עיכוב צו הריסה מנהלי, אשר ניתן ביום 13.4.2010 על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה חרמון" (להלן: "הוועדה"), ואשר מתייחס לרצפת בטון בשטח של כ- 120 מ"ר בכפר מסעדה, בסמוך לנחל סער, אשר נבנתה ללא היתר ומחוץ לתוכנית המתאר, וזאת בהתאם לסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

2.בהתאם להחלטתי מיום 4.5.2010, נקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה דנן. כן ניתן עיכוב ביצוע הצו למשך 14 יום, וזאת בהעדר הצדדים.

טענות המבקש:

3.לטענת המבקש, נודע לו על קיום צו ההריסה המנהלי אך ביום 3.5.2010, וזאת לאחר שהוזמן המבקש לחקירה בתחנת המשטרה גולן שבקצרין.

4.המבקש מאשר, כי הוא ביצע בניית רצפת בטון באזור הרלוונטי (להלן: "הבנייה"), אולם טוען, כי הדבר נעשה לשם שמירה על חלקת אדמה אשר בבעלותו וכן, כהכנה לבנייה עתידית באזור, היות והחלקה שבבעלותו נמצאת בתוך תוכנית המתאר החדשה (להלן: "התוכנית המתאר") אשר הופקדה מזה כחודשים בוועדה המחוזית נצרת, לשם אישורה הסופי. בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש לאישור מאת המועצה המקומית מסעדה אשר צורף כנספח ב' לבקשה ולפיו, המבנה אשר נבנה על ידי המבקש באזור הצפוני של מסעדה, נמצא בתוך הגבול הכחול של תוכנית המתאר החדשה, אשר נמצאת בשלבי אישור.

5.לטענת המבקש, אישור תוכנית המתאר הינו עניין פורמאלי בלבד, שכן התוכנית עברה את מכלול הבדיקות הנדרשות וקיבלה את כלל האישורים הנדרשים של הגורמים המעורבים. הוסיף וציין המבקש, כי לאחר קבלת אישור סופי של התוכנית הנ"ל, המבקש מתחייב להגיש במיידית בקשה לקבלת היתר בנייה כדין, לשם התחלת הבנייה הסדירה בחלקתו.

6.כן עמד המבקש על נסיבותיו האישיות וציין בהקשר זה, כי הוא נשוי ואב לשני ילדים. עוד ציין המבקש, כי הוא דל אמצעים והוא מתגורר כיום אצל הוריו בחדר אחד בלבד. עוד טען ב"כ המבקש, כי רצונו העז לבנות בית פרטי ולהתגורר יחד עם בני משפחתו תחת קורת גג אחת, הוא אשר הובילהו לבצע את ההכנות למהלכי הבנייה הנ"ל. משכך, טוען המבקש, כי ביצוע צו ההריסה עלול לגרום לו נזק כלכלי ואף למנוע ממנו מלהתחיל את הבנייה הנ"ל מחדש, זאת כאשר עניין הסדרת הבנייה כחוק הינו בהישג ידו, לאחר ביצוע תכנון מתאים והגשת בקשה לקבלת היתר בנייה כדין.

7.לטענת ב"כ המבקש, מתן הצו ו/או ביצועו אין בו כדי לתרום כלל להפסקת עבודת הבנייה אשר ממילא הופסקה על ידי המבקש, כלשונה של הוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבנייה.

8.לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ המבקש לקבלת הבקשה ולהורות על ביטול ו/או עיכוב צו ההריסה המנהלי, וזאת עד לבירור נסיבות המקרה לגופן.

9.בהשלמת טיעוניו בפניי טען ב"כ המבקש, כי המבנה נעשה במקום בו תוכנית המתאר החדשה – תוכנית ג' 18762 – הופקדה בוועדה המחוזית. בהקשר זה הגיש ב"כ המבקש אישור רלוונטי. כן הפנה ב"כ המבקש לאישור אדריכלי אשר ניתן ולפיו, הבנייה נמצאת בתוך תוכנית המתאר החדשה והיא ניתנת להכשרה. לפיכך, טוען ב"כ המבקש, כי הריסת המבנה הינה תרופה קשה במיוחד ובמקרה דנן, ניתן להסתפק לדידו, בהקפאת הבנייה עצמה.

10.עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש הפסיק את הליך הבנייה, עובדה אשר מצאה את ביטויה גם בתצהיר אשר הוגש מאת המבקש וצורף לבקשתו, זאת בזיקה להוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבנייה. לעניין התנאים שנקבעו בהפקדת תוכנית המתאר טען ב"כ המבקש, כי מדובר בתנאים סטנדרטיים ולהערכתו, מדובר בפרק זמן של מספר חודשים. עוד טען ב"כ המבקש, כי התוכנית נמצאת בשלבי הכנה מזה כ-10 שנים. לעניין גבולות החלקה הרלוונטית טען ב"כ המבקש, כי החלקה הינה בבעלותו של המבקש ולפיכך, אין בטענות המשיבה בעניין זה כדי להשפיע על המהלך התכנוני של המבנה. ב"כ המבקש הוסיף והדגיש, כי המבקש מתחייב שלא להמשיך את הבנייה בשטח הרלוונטי. עוד טען ב"כ המבקש, כי התמונות אשר הוגשו על ידי המשיבה משקפות אך צד אחד של המקום הרלוונטי. בהקשר זה הגיש ב"כ המבקש תמונה של האזור הרלוונטי, בכללותו. לטענת ב"כ המבקש, המבקש מופלה לרעה בהשוואה לתושבים שבאזור מגוריו.

טיעוני המשיבה:

11.בטיעוניו בפניי ציין ב"כ המשיבה את העובדה, כי ביום 9.3.2010 נכנסו לתוקפן תקנות לתכנון ובנייה בבקשות לצו הריסה מנהלי אשר על פיהן, בקשה הכוללת טענות באשר לסיכוי לכך שיינתן היתר תוך פרק זמן קצר, צריכה להיתמך בתצהיר של איש מקצוע ולצרף אליה מסמכים הנוגעים לעניין. זאת ועוד, ציין ב"כ מהשיבה, כי סעיף 6 לתקנות הנ"ל קובע, כי בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם מתקיימים בה את כל התנאים הקבועים בתקנות. לפיכך, טוען ב"כ המשיבה, כי הבקשה דנן אינה עומדת בדרישות התקנות, גם מן הטעם הזה ,וכי טענתו של המבקש בדבר הסיכוי להכשרת הבנייה אינה נתמכת בתצהיר, כנדרש וכמתחייב על פי התקנות הנ"ל. בנסיבות אלו, כך לטענת ב"כ המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף.

12.ב"כ המשיבה הפנה להוראת סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבניה אשר קובע, כי בית המשפט לא יבטל ולא יתלה צו הריסה מנהלי, אלא בהתקיים אחת מאלה:

א.אם הוכח לבית המשפט שהבניה אשר בשלה ניתן הצו בוצעה כדין.

ב.אם ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת.

בהקשר זה ציין ב"כ המשיבה, כי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין קבע, כי ככל שאין טענות כנגד הסמכות להוצאת הצו, הרי שבית המשפט אינו מבטל צווים בשל טעם אחר שאינו עונה על אחד מאלה. בעניין זה הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה רלוונטית בסוגיה דנן.

13.עוד טען ב"כ המשיבה, כי אין מחלוקת במקרה דנן, כי הבנייה בוצעה שלא כדין, זאת משום שהמבנה נבנה בשטח חקלאי שייתכן ובעתיד, תאושר תוכנית מתאר לגביו. באשר לתנאי השני שעניינו ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, הפנה ב"כ המשיבה בעניין זה לפסיקה רלוונטית אשר יצאה מפתחו של בית המשפט העלון ולפיה, יש טעם רב בהוצאת צווי הריסה מנהליים דווקא ככל שהבנייה בשלב התחלתי. בהקשר זה טען ב"כ המשיבה, כי הוועדה פעלה ביעילות רבה והצליחה לאתר את הבנייה בשלב מוקדם של יציקת רצפה ובשלב זה, הוועדה הדביקה על הבניין את צו ההריסה המנהלי ולפיכך, הוועדה עומדת בקריטריון זה. זאת ועוד, טוען ב"כ המשיבה, כי הטענה אשר הועלתה על ידי המבקש ולפיה, הוגשה תוכנית מתאר חדשה ועל כן, הצעד שראוי לנקוט בו אינו צעד של הריסה, הינה טענה שאינה עומדת בקנה אחד עם נסיבות המקרה דנן. שכן, כך לטענת המשיבה, אין המדובר במצב בו היתר בנייה נמצא בהישג ידו של המבקש ומה שמעכב את קבלתו של היתר כזה הוא תנאים טכניים כאלה ואחרים. אלא מדובר בהליך שאורך זמן רב, אשר לאחריו ניתן להגיש בקשה להיתר בנייה שאף היא עשויה להימשך מספר חודשים. במצב דברים זה, כך לטענת ב"כ המשיבה, הרי שאין הצדקה לביטולו או עיכובו של צו הריסה מנהלי. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה רלוונטית וממנה עולה, כי לאור תכליתו של צו הריסה מנהלי שעניינה סילוק בנייה בלתי חוקית מהשטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות, ישנה חשיבות רבה לביצוע צו הריסה מנהלי במסגרת המועד הקבוע בחוק.

14.באשר לטענת המבקש ולפיה, ייגרם לו נזק כלכלי כבד באם יהיה עליו להרוס את המבנה ויימנע ממנו מלבנות אותו מחדש בעתיד טען ב"כ המשיבה, כי שיקולי הנזק אינם רלוונטיים מקום בו המבקש מפר חוק ביודעין ולמעשה, שם את כספו על קרן הצבי. לטענת ב"כ המשיבה, שומה על בית המשפט לשדר מסר מרתיע כלפי המבקש בפרט וכלפי הציבור בכלל. לטענת המשיבה, אין בעובדה שיש תוכנית מתאר בשלבי הכנה כדי להצביע על כך שמבנה כלשהו מוקם במקום בו ניתן יהיה לקבל אישור על פי התוכנית. שכן, עוד לא נקבעו דרכים ושטחי ציבור באזור הרלוונטי וייתכן אפוא, כי המבנה ממוקם במקום בו לא ניתן יהיה לקבל היתר בנייה. כן הוסיף וציין ב"כ המשיבה, כי הבנייה המשיכה גם לאחר שהודבק הצו על גבי המבנה נשוא הצו ביום 14.4.2010. בהקשר זה הגיש ב"כ המשיבה תמונה המתייחסת להדבקת הצו במועד הדבקתו. לטענת ב"כ המשיבה, במועד הדבקת הצו, נמצאה בשטח רצפת בטון ועליה מונחים בלוקים וראשיתה של "תפסנות" לצורך יציקת קיר בטון. זאת ועוד, במועד מאוחר יותר, בעת ביקר שנערך על ידי מפקח הבנייה בשטח ביום 21.4.2010 נמצא, כי הבנייה מתקדמת והמבקש המשיך לבצע עבודות בנייה, לרבות בניית קירות מסביב לרצפת הבטון וניתן היה לראות חומרי בניין לביצוע המשך עבודות במבנה. בהקשר זה טען ב"כ המשיבה, כי עובדה זו, מנוגדת לטענת המבקש ולפיה, אין בכוונתו להמשיך בביצוע העבודות. במצב דברים זה, הרי שגם קיומה של ראשית בנייה היא עובדה בשטח שיש לסלקה, אף אם לא יהיה המשך לבנייה.