אבו סנדר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת שרון לארי-בבלי) מיום 2.1.2013 בתיק ב"ש 7349/2012, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול צו הריסה מינהלי.

העובדות:

1. ביום 9.10.2012 הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים צו הריסה מינהלי, למבנה אבן בשטח של 270 מ"ר שהוקם על מקרקעין בנ.צ. 224108/632118 בשכונת א-טור בירושלים (להלן: "הצו").

2. המערער הגיש בקשה לביטול הצו, בה הצהיר כי הינו הבעלים והאחראי על הבנייה נשוא הצו. המערער העלה טענות שונות לגבי הצו – לטענתו הקמת המבנה הסתיימה והמבנה מאוכלס וראוי לאיכלוס מספר חודשים קודם לכן. כן טען כי נפלה טעות בזיהוי המבנה, כי נפל פגם בתצהיר המהנדס וכי אין תשתית ראייתית מספקת לחתימה על הצו. עוד טען כי המבנה הוקם בשטח המיועד לאזור מגורים וכי הופלה לרעה יחסית לבעלי מבנים אחרים שהוקמו באזור.

3. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי במהלך עדותו חזר בו המערער ממספר טענות, ובין היתר טען כי הוא הבעלים רק של דירה אחת בקומה השניה, ואישר כי הבניה איננה מאוכלסת בפועל, הבניה לא הושלמה ואיננה ראויה לאכלוס. כן התבסס בית המשפט לעניין זה על עדותו של המפקח שמטעם המשיבה, ועל סמך עדות זו אף קבע כי מדובר בשטח נוף פתוח.

לעניין הפגמים הנטענים בהוצאת הצו קבע בית המשפט כי חזקת התקינות לא נסתרה.

בית המשפט לא מצא כל פגם בהליך המינהלי ודחה את הבקשה לביטול הצו.

הטענות בערעור:

4. בערעור חוזר המערער על טענותיו, הן לגבי תקינות הצו והן לגבי מצב הבניה והאכלוס. כן חזר וטען כי מדובר באזור המיועד למגורים וכי המערער הופלה לרעה יחסית לאחרים שבנו באותו אזור. המערער חזר וטען כי הוא הבעלים של דירה אחת וכי יתר הזכויות במבנה נמצאות בבעלותה של משפחת אבו סביתן ודיירים אחרים, שאין להם קשר איתם.

5. ב"כ המשיבה טען כי לא נפל כל פגם בהליך המינהלי וכי המערער מנסה להיתלות בפגמים שאינם קיימים. לגבי זהות הבעלים של הנכס נטען כי בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא הצהיר המערער כי הוא הבעלים והאחראי על הבנייה ללא סייגים, ורק בעדותו שינה את גירסתו. מכל מקום, צו ההריסה הודבק על הנכס כדין, מלבד המערער איש לא ביקש את ביטולו, כך שטענתו של המערער שאינו הבעלים של כל הבניין אין לה כל נפקות. ב"כ המשיבה אף ציין כי גם לאחר שהוצא צו ההריסה נמשכה בניית המבנה.

דיון ומסקנות:

6. דין הערעור להדחות.

המערער, בבקשתו לביטול צו ההריסה, טען כי הינו הבעלים והאחראי על הבניה נשוא הצו. בעדותו בבית המשפט העיד כי אביו נתן לו את חלקת האדמה והוא בנה את המבנה, אך בו זמנית טען כי בבעלותו רק הקומה השניה. בין כך ובין כך, צו ההריסה הודבק על המבנה, המערער הוא היחיד שהגיש בקשה לבטלו ואיש מלבדו לא ביקש ביטול הצו, ולפיכך, אם נדחית בקשתו של המערער, ניתן לבצע את צו ההריסה. המערער אישר בעדותו כי המבנה עדיין ריק, כי הדירה שלו איננה גמורה וכי אי אפשר לאכלס אותה.

המפקח שמעון בן עמי העיד כי בעת ביקוריו במקום היה המבנה בשלבי בניה. בביקור הראשון היתה קומה אחת ללא תקרה, היו פועלים שברחו מהמבנה, וגם בביקור השני ראה פועלים בורחים וראה חומרי בניה. בביקור השלישי הדביק את צו ההריסה. כן העיד כי המבנה נבנה לא היתר על שטח נוף פתוח שאינו מיועד למגורים.

מכל האמור לעיל עולה כי מדובר במבנה שנבנה ללא היתר, בנייתו לא הסתיימה והמבנה טרם אוכלס. המבנה בנוי בשטח שאינו מיועד למגורים. בנסיבות אלה, לא היתה כל מניעה להוצאת צו ההריסה ולא נפלה כל טענות בהחלטת בית המשפט קמא אשר דחה את הבקשה לביטול הצו.

אשר לטענת האפליה – המערער לא הניח תשתית לטענה זו, ודינה להדחות. כך גם לגבי הטענות לפגמים בצו.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המועד לביצוע צו ההריסה יחל ביום 3.6.2013.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.