אבו סלמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מרכז רמלה

החלטה

1.בפני בקשה להורות על עיכוב ביצועו או ביטולו של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיבה כנגד גדר שבנה המבקש. המבקש מאשר כי אכן בנה את הגדר ללא היתר אך תוקף את חוקיותו של צו ההריסה. התקיים דיון בפני ב- 7.4.11 ו- 14.4.11. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. כמו כן, ב- 11.7.11 בא כח המשיבה הגישה תצלום אויר צבעוני לגדר נשוא צו ההריסה המנהלי עם הפנייה לנקודות ציון למיקום הגדר.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.המבקש בנה גדר בתחילת חודש אוגוסט 2010 על המקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי, ללא קבלת היתר כדין (ראו עדותו של המבקש ב- פרוט' עמ' 3 ש' 16) . ב- 12.8.10 ניתן צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 על ידי היחידה לפיקוח על הבניה במחוז מרכז. צו ההפסקה המנהלי מתאר את מיקום הגדר שנבנתה כלהלן "על המקרקעין בין גבולות הגושים והחלקות הידועים כגוש 4028, חלקה 36, לבין גוש 4337 חלקה 9 נ.צ. 187837/650065 על קרקע חקלאית מוכרזת". (להלן "צו ההפסקה המנהלי").

3.בצו ההפסקה המנהלי תוארו העבודות שבוצעו ללא היתר בהאי לישנא :

"יצירת קורת יסוד בגובה של כ- 60 ס"מ, קירות בלוקים בגובה של כ- 5 מ', טרם בוצעו עבודות ברזלנות וטפסות ליציקת עמודי בטון בין מקטעי קירות הבלוקים, אורך כללי של הגדר כ- 100 מ'."

4.משקיבל המבקש את צו ההפסקה המנהלי הוא הפסיק את העבודות ומאז 12.8.10 ועד היום לא נוספה בנייה חדשה לבנייה שתוארה לעיל. מוסכם על שני הצדדים שעבודת הבניה שבוצעה איננה גמורה (ראו : דבריו של המבקש בפרוט' עמ' 3 ש' 18 – 19, וכן דברי הפקח מטעם המשיבה בפרוט' עמ' 4 ש' 23 – 25).

5.ב- 2.11.10 הוצא צו הריסה מנהלי לגבי הבנייה הנ"ל מטעם יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז מרכז (להלן "צו ההריסה הראשון"). בצו ההריסה הראשון נפל פגם מסוים, שאינו רלבנטי לדיון שבפני. בעקבות הפגם שנפל בצו הוא לא בוצע. לאור חלוף הזמן גם פג תוקפו (ראו סעיף 3 לסיכומי המשיבה מיום 17.5.11).

6. ב- 31.12.10 בוצעה ביקורת במקרקעין נשוא הצו על ידי נציג המשיבה. ב- 19.1.11 הוצא צו הריסה חדש וב- 20.1.11 הצו הודבק על הגדר. השאלה העומדת לדיון בפני היא תוקפו של צו ההריסה החדש (להלן "צו ההריסה השני"). יודגש כי צו ההריסה השני מ- 19.1.11 מתאר את הבנייה הרלבנטית לצו כפי שהיא תוארה בצו ההפסקה השיפוטי מ- 12.8.11. כאמור, לא בוצעה בנייה חדשה לאחר 12.8.11.

אורך הגדר

7.הגדר נשוא צו ההריסה שבפני הינה למעשה המשך של גדר קודמת שנבנתה על ידי המבקש בשנים קודמות. לגבי הגדר הקודמת אין צו הריסה שרלבנטי לדיון שבפני. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי השאלה מה אורכה של הגדר נשוא צו ההריסה השני ואשר נבנתה במהלך אוגוסט 2010. המבקש טען שאורכה של הגדר נשוא צו ההריסה השני הוא 60 מטר (פרוט' עמ' 4 ש' 1), בעוד שהמשיבה טענה שאורכה הוא 100 מטר, כאמור בצו ההפסקה המנהלי וכן בצווי ההריסה המנהליים, הראשון והשני. ב- 29.5.11 הוריתי לצדדים להידבר ביניהם ולהגיש לתיק בית המשפט תשריט מוסכם לגבי מקום תחילתה של הגדר נשוא צו ההריסה שבפני והמקום שבו היא מסתיימת. וכן קבעתי כי הצדדים יסמנו על התשריט את הגדר הרלבנטית ויציינו את אורכה.

8.הצדדים לא שוחחו ביניהם, ולפיכך, המשיבה הגישה לתיק בית המשפט ב- 10.6.11 תצלום אויר מטעמה ובו סומנה בקו כהה עבה הגדר אליו מתייחס צו ההריסה המנהלי. המבקש הגיש ב- 28.6.11 הודעה לבית המשפט לפיה אורכה של הגדר הוא 60 מטר ולא 100 מטר, אך לא צירף להודעה מסמך כלשהו להוכחת טענתו (כגון תצהיר או חוות דעת מטעם מודד מוסמך), וטענתו נותרה טענה בעלמא.

9.המשיבה, כרשות שלטונית, נהנית מעקרון חוקיות המינהל. חזקה על המשיבה שדבריה נכונים ועל הטוען אחרת עליו הראייה. על "חזקת התקינות" של פעולותיה של רשות שלטונית (presumption of regularity) בהקשר של צווי הריסה מינהליים ראו דבריו של כבוד השופט מלץ ב- רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי פ"ד מד (2) 417, 418 – 419. בנסיבות אלה, ובהיעדר ראייה לסתור, הנני קובע כי לצורך הדיון שבפני אורך הגדר הוא אכן 100 מטר, כטענת המשיבה.

זיקתו של המבקש למקרקעין נשוא צו ההריסה

10.המבקש טען שהוא הבעלים של המקרקעין שעליו עומדת הגדר והגיש לתיק בית המשפט נסח רישום מלשכת רישום מקרקעין לגבי גוש 4337 חלקה 9, עם פירוט שמות הבעלים הרשומים. כמו כן, המבקש הגיש העתק מהסכם הרכישה של המקרקעין בינו לבין חלק מהבעלים. שני המסמכים האמורים סומנו כ- מ/1. לפיכך, הינו קובע כי המשיב הוכיח זיקה למקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי על מנת להקנות לו מעמד בדיון שבפני.

הסיכוי של המבקש לקבל היתר

11.המבקש טען שעל פי התכניות שחלות על המקרקעין נשוא צו ההריסה ניתן לקבל היתר לגדר וכי סיכוייו לקבל היתר הם טובים, וזאת כתמיכה בבקשתו להתלייתו או ביטולו של צו

ההריסה. המבקש צירף לתצהיר מטעמו העתק מבקשה שהוגשה למשיבה לקבלת היתר וכן העתק ממכתב מטעם מהנדס מטעמו ואשר לפיו הוגשה בקשה להיתר בניה לגדר וכי שולמה האגרה הרלבנטית. דא עקא, במכתב שצורף אין כל התייחסות לסיכויו לקבלת היתר, או למצב התכנוני במקום, או לשלב העדכני שבו נמצאים הליכי הרישוי. כמו כן, אותו "מכתב" איננו בגדר חוות דעת שערוכה כדין לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971. ואם לא די בכך, הרי שאותו מהנדס גם לא התייצב לדיון בבית המשפט על מנת להעיד על תוכן "המכתב" שערך. במילים אחרות, טענתו של המבקש לגבי סיכוייו הגבוהים לקבל היתר היא טענה הנעדרת כל בסיס ראייתי. כמו כן, כבר נקבע בפסיקה כי הגשת בקשה להיתר אין משמעה שהבנייה נשוא צו ההריסה בוצעה כדין (ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד מ(2) 445, 447).

צו הריסה מינהלי כ-"הליך חירום"

12.צו הריסה מינהלי מעצם הגדרתו הינו כלי מינהלי דרסטי שבא לתת פתרונות מהירים לנגע הבנייה הלא חוקית. רשות מינהלית חייבת לפעול במהירות הראויה לביצוע סמכות קיצונית מעין זו, ואי עמידה בתנאים הבסיסיים שנקבעו בחוק להוצאת צו הריסה מינהלי עלולה להביא לסיכול האפשרות לעשיית שימוש בסמכות זו. ב- רע"פ 6034/99 כהן נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד נד (1) 438, 447 – 448 נקבע על ידי כבוד השופט זמיר כי :