אבו סיאם נ' אבו סיאם

פסק דין

התביעה

בפניי מונחת תביעה כספית בסך 10,000 ₪ בגין עקירתו של עץ על ידי הנתבע מחלקת האדמה של התובע, ללא רשותו.

תמצית טענות הצדדים

התובע הינו אחיינו של הנתבע ושניהם מתגוררים אחד ליד השני בשכנות בכפר סולם. לטענת התובע, הנתבע עקר את עץ הזית שהיה נטוע באדמתו מזה 80 שנה, בחלקה 16 גוש 17115 בכפר סולם (להלן: "האדמה"). לטענתו, העקירה נעשתה ללא קבלת רשותו של התובע או הסכמתו לכך ופגעה בפרנסתו, גרמה לו עגמת נפש בשל הערך הרגשי והסנטימנטאלי שהוא מייחס לעץ זה. הפיצוי המתבקש הינו בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט והפסד ימי עבודה.

מנגד מכחיש הנתבע את המיוחס לו בכתב התביעה, כשבפיו טענה מרכזית אחת, והיא כי העצים היו נטועים במגרשו של הנתבע, שגודלו 175 מ"ר, בחלקה 16 גוש 17115, ולא היו בתוך השטח השייך לתובע.

מכתב ההגנה עולה, כי בין הצדדים קיימים חילוקי דעות באשר לזכויות בקרקע. לשיטת הנתבע, הוא הגיש בקשה למתן היתר לוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי לצורך בנייה על מגרשו לטובת בנו. התובע הגיש התנגדות, שנדחתה על-ידי הועדה לאחר דיון, והעניקה לנתבע היתר בניה. לאחר סיום הליכים אלה, אכן עקר הנתבע 4 עצי זית אשר היו נטועים בתוך שטח המגרש שלו. לטענתו, מדובר בתביעה קנטרנית שמטרתה לנקום בנתבע עקב דחיית ההתנגדות שהוגשה ע"י התובע בפני הועדה לתכנון ובניה.

דיון ומסקנות

בדיון שהתקיים בפניי העידו מטעם התובע - התובע בעצמו ואחיו, מר השאם סיאם. כן נשמעה עדותו של הנתבע.

סלע המחלוקת העיקרית בין הצדדים, הינה בשאלת זהות הבעלים של העץ שנעקר. אחד טוען כולו שלי, והשני טוען כולו שלי. במהלך הדיון צירף התובע תמונות של המקום ושל עצי הזית (מוצג ת/1) וכן צילום של מפה (מוצג ת/2). מנגד צירף הנתבע מסמכים מתיק הועדה המקומית (מוצג נ/1). כמו כן, הגיש הנתבע לכתב ההגנה מספר תצהירים שאינם ערוכים בפני עורך דין של שישה שכנים ממשפחת אבו סיאם, בהם הם מבקשים להצהיר כי עץ זה (בנוסף ל- 3 עצים נוספים) היו נטועים על השטח של הנתבע ולא על השטח של התובע. איש מהמצהירים לא הובא לעדות בפניי.

בדיון שבפניי העיד התובע וסימן בפניי את קו הגבול בין החלקה שלו לבין החלקה של הנתבע (עמוד 2, שורה 1). התובע טען בעדותו, כי העץ היחיד שמופיע על המפה (להבדיל משלושת העצים האחרים), היה נטוע בחלקתו ולא בחלקת הנתבע. עדותו של התובע, בהקשר זה, אף נתמכה בעדותו של אחיו.

עיון במפה שצורפה (מוצג ת/2) מעלה, כי הצדק הוא עם התובע. הנתבע לא חלק על כך שהקו אשר סומן על ידי התובע על המפה במעמד הדיון, הינו הקו המפריד בין חלקתו לבין חלקת התובע. במצב דברים זה, משהודה הנתבע כי הוא גזם את העץ, משהוכח בפניי כי העץ נשוא הדיון נמצא בשטח השייך לתובע, ומשלא הובאו ראיות מפריכות על ידי הנתבע, אני קובעת כי יש לקבל את התביעה.

מכאן אעבור לשאלת הנזק.

התובע לא הביא ראיות להוכחת נזקיו הנטענים, לרבות הפסדי הכנסה. אי-לכך אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 2,000 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תש"ע, 13 יולי 2010, בהעדר הצדדים.