אבו סיאח נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול צו פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של המבקש שניתן ביום 9.6.10.

המבקש נתפס כאשר הוא נוהג לכאורה במהירות של 135 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 90 קמ"ש בכביש בין עירוני.

2.לטענת המבקש השוטר לא הפעיל את מכשיר המדידה על פי הכללים ומכשיר הלייזר באמצעותו נמדדה המהירות לא היה מכויל.

המדובר במדידת מהירות באמצעות מכשיר המכונה ממל"ז.

3.ב"כ המבקש הפנה בעת הדיון להחלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנו בעניין זה ועל פיהן נקבע כי מדידת המהירות באמצעות מכשיר הממל"ז איננה מדוייקת וזאת משום שמהכשיר לא כויל כראוי.

4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי מדובר בעבירת מהירות בה קיימות ראיות לכאורה בתיק לרבות בדיקות בתחילת וסיום המשמרת.

המבקש הינו נהג מסוכן, אשר לו רשיון נהיגה משנת 1990 ולחובתו 52 הרשעות קודמות מתוכן 20 הרשעות בגין עבירות מהירות.

עוד התבקש בית המשפט על ידי ב"כ המשיבה להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה במידה שבית המשפט יעתר לבקשת המבקש.

דיון והכרעה

5.        בבואו להכריע בשאלת ביטולה או קיצורה של תקופת הפסילה, ישקול בית המשפט שני שיקולים, האחד קיומן של ראיות לכאורה לביסוסה של העבירה, והשניה מסוכנותו של הנאשם הנגזרת ממספר פרמטרים רלוונטיים.

           לעניין זה נקבע בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ. מ"י פד"אור, 02(5) 55:

"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית.

אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה." 

6.        אמנם, אין בית המשפט נדרש בשלב זה לבחינתן המדוקדקת של הראיות לכאורה המוצגות לפניו, ואולם בענייננו ניתן לומר כי טענתו של המבקש עקרונית היא, ואף ניתנה ביחס אליה החלטה מנחה מפי כב' בית המשפט המחוזי כפי שיפורט להלן.

סבורני כי יש בהחלטה זו אף בשלב לכאורי זה כדי להכריע את גורל הבקשה, שכן קביעותיה יורדות לשורשו של ענייננו. 

7.         המבקש נתפס כאמור כשהוא נוהג במהירות המיוחסת לו ( 135 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בדרך בין עירונית), באמצעות מכשיר מד MARKSMAN LTI 20-20-, המכונה ממל"ז.

בהתבסס על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע.פ 5355/08 מיום 2.3.10 מפי כב' הש' רחל ברקאי, בעניין מדינת ישראל נ. עמיקם לוין, העלה המבקש טענתו להעדר ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למבקש.

לטענת המבקש משנקבע ע"י בית המשפט המחוזי כי משטרת ישראל אינה מכיילת את המכשיר, הרי שלא ניתן לקבוע כי מדידתו מדוייקת ואין אפשרות להפעיל את המכשיר.

8.        אין חולק כי יש להבחין בין אמינותו של המכשיר ובין הצורך בכיולו, כך קבע בית המשפט המחוזי: