פסק דין
אדם שמעולם לא היה בתל-אביב, קל וחומר לא החזיק בה נכס מקרקעין, מקבל לפתע עיקול על חשבון הבנק שלו, בגין חוב ארנונה לעיריית תל-אביב. הסיפור נשמע קפקאי, אולם זה מה שקרה, לפי הטענה, לתובע.
אין מחלוקת בין הצדדים הניצים שהתובע לא החזיק בנכס בתל-אביב. אין מחלוקת בין הצדדים כי מאן דהוא התחזה בשמו, ולכן חוזה על שמו של התובע הגיע לעיריית תל-אביב, שהוציאה שומת ארנונה לתובע. החוב עמד בשלב מסויים על 4,142 ₪.
אין מחלוקת, כי לאחר שהחוב לא שולם, עוקל חשבונו של התובע, ונגרמו לו נזקים כבדים עקב כך. התובע הציג קבלות על פניה לחוקר פרטי (2,500 ₪) ולעורך דין (750 ₪), ואף העיד בכאב כי פוטר מעבודתו לנוכח עיקול חשבון הבנק שלו
המחלוקת היא על השאלה אם הנתבעת, עיריית תל-אביב, אחראית לנזקים אלה.
ראשית, יש להסיר את טענת התובע כי החוזה שהגיע לנתבעת מתייחס לנכס אחר. השתכנעתי מהמסמכים, כי הכתובת שבטי ישראל 22, זהה לכתובת מיכאל אנג'לו 22.
התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שחלף זמן ארוך עד שמסרה לו את החוזה בגינו הוא נדרש לשלם. הנתבעת הסבירה, כי פנייתו של התובע היתה רק בינואר 2009, והיה צורך להזמין את המסמכים מהארכיב.
נציגת הנתבעת, גב' לייב, הסבירה כי בהתאם לנוהל, מי שטוען שלא החזיק בנכס וכי אחר השתמש במרמה בפרטיו, חייב להמציא לנתבעת אישורים שונים ובהם: תדפיס כתובת ממשרד הפנים, אישור משטרה כי תעודת הזהות אבדה ותצהיר מאומת ע"י עורך דין (ור' גם הנוהל נספח נ/5).
באשר לתובע, העידה נציגת הנתבעת כי נשלחו לו הודעות תשלום בשנים 2004 ו- 2005 בדואר רשום לכתובתו ברהט, ולא נשמעה כל טענה מצידו כנגד החוב. הנתבעת הגישה גם אישור מסירה משנת 2007, התקבל וסומן נ/2, מפברואר 2007, ממנו עולה כי התובע סרב לפתוח את הדלת לשליח שהביא הודעת תשלום.
אין מחלוקת כי התובע פנה לראשונה לנתבעת והעלה טענותיו רק בתחילת חודש ינואר 2009, בשיהוי ניכר.
עוד הוסיפה נציגת הנתבעת, כי ברגע שהועלו טענות התובע בינואר 2009, הוקפאו כל הליכי ההוצל"פ, למעט עיקול החשבון.
מנגד, העיד מטעם התובע החוקר הפרטי יעקב סמנה, על כל החקירות שביצע עבור התובע, כדי להוכיח לנתבעת כי התובע לא גר במקום. נציגת הנתבעת העידה כי החקירות הללו היו מיותרות, ודי היה בהצגת המסמכים ע"פ הנוהל.
יודגש כי האישור המשטרתי, שהוא אחד המסמכים הנדרשים לפי הנוהל, הוגש לתיק בית המשפט וסומן נ/3 – ממנו עולה כי הוא הופק רק ביום 23.2.09. כאמור, לפי הנוהל נ/5, יש הכרח באישור משטרה כדי להעביר את החוב לועדת מחיקת החוב.
והנה, רק ביום 23.2.09 הופק האישור, וכבר ביום 9.3.09 הוסר העיקול על חשבון הבנק של התובע. מכאן שכל העיכוב של הנתבעת הוא שבועיים בלבד.
אכן, התובע נשא בהוצאות כבדות, בתשלום לעורך דין ולחוקר פרטי, ואולם, נציגת הנתבעת הסבירה כי על פי הנוהל, לא היה כל צורך בחקירה פרטית.
רצף המועדים המפורט לעיל שכנעני, כי הנתבעת לא התרשלה בטיפול בבקשה. אכן, ייתכן שהנתבעת היתה יכולה להזדרז יותר בהעברת החוזה לתובע. ואולם, אין קשר סיבתי בין עיכוב זה לביטול העיקול רק בחודש מרץ.
היה זה דווקא התובע, שהשתהה באופן ממושך: ראשית, הוא השתהה שנים ארוכות בהן נשלחו אליו הוראות תשלום. שנית, הוא השתהה לאחר שהוטל העיקול, זמן נוסף עד שהוציא את האישור המשטרתי הנדרש.
לפיכך, עם כל הצער על הנזקים הכבדים שנגרמו לתובע, באשמתו של מי שעשה שימוש פלילי בתעודת הזהות של התובע שלא כדין, הרי שלא ניתן להטיל על הנתבעת הוצאות אלה.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה, אולם בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.