החלטה
בפני בקשה שכותרתה: "בקשה להארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה המנהלי" .
עניינה של בקשה זו בצו הריסה מנהלי אשר ניתן בעניינו של מבנה בשטח של כ-193 מ"ר הבנוי מבלוקים ואשר מיקומו מפורט בצו ההריסה המנהלי (להלן: "צו ההריסה").
צו ההריסה ניתן ביום 22.4.2013 והודבק ביום 23.4.2013. בקשה שהגיש ב"כ המבקשת לביטול צו ההריסה, ביום 24.4.2013, נדחתה ביום 8.5.13 לאחר שבית המשפט נתן תוקף להסכמת הצדדים כי: "הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי תידחה. הצו יעוכב עד ליום 8.9.2013. עד מועד זה תבצע המבקשת בעצמה ו/או באמצעות מי מטעמה הריסה עצמית של המבנה. ככל שלא תבצע הריסה עצמית של המבנה עד למועד זה, אזי הפיקדון שהופקד בתיק בית המשפט יחולט לכיסוי הוצאותיה המשפטיות של המשיבה בגין תיק זה ולמשיבה תעמוד הזכות לבצע את צו ההריסה עד ליום 9.12.13".
ראוי לציין כי במעמד הדיון הבהיר ב"כ המבקשת כי המבקשת עצמה הבינה את ההסכמה וכי היא על דעתה, והמבקשת אף הצהירה על כך בפני בית המשפט.
במהלך הדיון הודיע ב"כ המבקשת כי : "אבקש לציין כי המבקשת שומרת לעצמה את הזכות להגיש בקשה לארכה לפי התקנות, ככל שתמצא מקום לעשות כן, אך ברור לי שהמשיבה אינה מחוייבת לעניין זה וככל שתוגש בקשה תידון לגופו של עניין".
ב"כ המבקשת, עתה, עותר להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה המנהלי ב-12 חודשים נוספים, וזאת מן הטעם שהמבנה משמש מקום מגורים למבקשת ולה – 4 ילדים קטנים הסמוכים על שולחנה, המועצה המקומית חורה, לטענת המבקשת מקדמת תוכנית להרחבת שטח השיפוט של המועצה, באופן אשר יכלול את המקרקעין עליהן בנוי המבנה, וכי: "בנסיבות העניין הנפקת היתר הבניה לבית המגורים, מתעכבת בשל נסיבות שאינן תלויות במבקשת. לאור התפתחויות וקבלת אישורים מהגורמים הרלוונטיים צופה המבקשת כי יינתן לה היתר בזמן הקרוב... ".
לטענת ב"כ המבקשת: "הריסת המבנה נשוא הבקשה, יותיר (כך במקור –י.ע) את המבקשת ומשפחתה ללא קורת גג, ויגרום להם לחיות בתנאים חומריים משפילים...".
המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה הבקשה לא הוגשה על גבי הטופס המתאים ולא צורפו אליה הצרופות הנדרשות עפ"י הוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע – 2010.
לטענת ב"כ המשיבה, לאור אי העמידה בהוראות התקנות, הרי שבהתאם להוראות תקנה 6 בית המשפט לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה תנאי התקנות אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו, וכי: "בהעדר כל נימוק הרי שאין כל עילה לדון בבקשה, ודין הבקשה להימחק על הסף".
לגופו של עניין, טען ב"כ המשיבה, כי לא הועלו טענות חדשות בבקשה, וכי: "הלכה למעשה עסקינן במיחזור טענות המבקשת עוד מבקשתה לביטול הצו כפי שהוגשה ביום 24.4.2013".
לטענת ב"כ המשיבה ממועד הצגת הסכמת הצדדים, בבית המשפט ביום 8.5.2013 ועד עתה לא חל כל שינוי עובדתי ומשפטי ולא חל כל שינוי במצב התכנוני במקרקעין המצדיק היעתרות לבקשה.
ב"כ המשיבה הדגיש, כי הלכה היא כי מועד ביצועו של צו ההריסה יוארך רק מקום בו היתר הבניה הינו בהישג יד.
לטענת ב"כ המשיבה, עצם העובדה שהמבקשת ציינה בבקשתה כי המבנה משמש כאיתור זמני בלבד עד אשר ימצא לה ולמשפחתה מקום קבע בישוב חורה, מלמדת כי אין למבנה כל אופק תכנוני, ואינו עומד כאשר היתר בניה מצוי בהישג יד בעניינו.
ביחס לטענות הנוגעות לפעולות המועצה המקומית חורה, להרחבת שטח שיפוטה וקידום תכנית מתאר, לרבות הטענה לעריכת סקרים במקרקעין, טוענת המשיבה כי טענות אלו נטענו על ידי המבקשת בבקשה לביטול הצו ואינן מהוות התפתחות חדשה.
המשיבה הדגישה כי יעוד המקרקעין הינו : "אזור נוף כפרי חקלאי משולב". ולא חל כל שינוי ביעוד זה, ובנוסף הדגישה המשיבה כי טרם הוגשה, הופקדה, או אושרה תכנית מתאר אשר יהא בה בכדי לשנות את ייעוד הקרקע.
המשיבה הפנתה לעובדה שלא נטען כלל בבקשה כי הוגשה תכנית שכזו, אלא אך כי המועצה המקומית עמלה על עריכת תכנית. פעולה המהווה שלב קדם תכנוני.
לטענת המשיבה, המקרקעין עליהן בנוי המבנה אינן מצויים כלל בתחום השיפוט של המועצה המקומית חורה, וכי הליך שינוי שטח השיפוט הינו הליך ארוך העשוי להתארך על פני שנים, לאור מורכבותו.
המשיבה הדגישה כי המבקשת כלל לא צרפה תצהירי אנשי מקצוע המלמדים כי ערכו בקשה להיתר, תוכניות מדידה, או כל פעולה שיש בה בכדי ללמד על סיכוי לקבלת היתר.
לטענת המשיבה, הבקשה מאיינת את מטרתו ובסיסו של צו ההריסה המנהלי וכי נסיבותיה האישיות של המבקשת הובאו בחשבון במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים ואינן מהוות עילה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה.