אבו סבית ואח' נ' פרק פמד פ

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת בית אור) מיום 30.12.09 בב"ש 9075/09, לפיה נדחתה בקשת העוררים להשיב לידיהם סך 60,000$, אשר נתפסו בבית אחיהם של העוררים, מוחמד אבו סבית (נאשם 3 בתיק העיקרי, להלן: "מוחמד"), לצורך חלוטה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל.

העובדות

נגד מוחמד וארבעה אחרים (סה"כ 5 נאשמים) הוגש כתב אישום, המחזיק ארבעה אישומים, ומייחס לנאשמים ארבע התפרצויות למפעלים. מדובר בהתפרצויות מתוכננות היטב, מורכבות, אשר אמורות היו להביא שלל רב לעבריינים. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים נדונה בפני כבוד השופטת וולפסון אשר קבעה כדלקמן:

אישום ראשון (התפרצות למפעל מתכת) - קיימות ראיות נגד נאשמים 1-2 כי היו במקום במועד הרלוונטי אך הן מוחלשות, וכך גם הטענה כי משיב 3 (הוא מוחמד) היה עמם. אציין כי באירוע זה של התפרצות למפעל המתכת, לא נגנב דבר, שכן הפורצים הופרעו ע"י המשטרה.

אישום שני (התפרצות למפעל גרעינים) - לא נמצאו ראיות לכאורה. יצויין כי באותו אירוע נגבו 250 שקי גרעינים בשווי רב, ומיוחסת לנאשמים מכירת השקים בעבור תמורה כספית נכבדה.

אישום שלישי (התפרצות למפעל מלגזות) – מיוחס לנאשם 1 בלבד, ולא לנאשם 3 בו עסקינן בבקשה זו. ההתפרצות לא צלחה בסופו של דבר, והמלגזות הוחזרו לבעליהן. נקבע מכל מקום, כי קיימות ראיות מוחלשות מאוד.

אישום רביעי (התפרצות למפעל דגים) - נמצאו ראיות לכאורה כנגד כל הנאשמים. גם כאן נתפסו הפורצים מיד לאחר ההתפרצות, והשלל הוחזר לבעליו.

לסיכום נקודה זו אבהיר, כי ביחס לשלוש ההתפרצויות לא נמצאו ראיות לכאורה. ביחס להתפרצות אחת, היא ההתפרצות הרביעית, נמצאו ראיות לכאורה, אלא שאותה התפרצות אליה נקשר נאשם 3 לא הניבה כל שלל. ביחס לההתפרצות היחידה שכן הושלמה, ואף הניבה שלל רב (מפעל הגרעינים) לא נמצאו ראיות לכאורה.

משמעות הדבר היא שלא ניתן לקשור בין העבירה היחידה אליה נקשר נאשם 3, לבין רווח כלשהו.

ההליך בבית המשפט קמא

הבקשה למעצר עד תום ההליכים התבררה בפני כב' השופטת וולפסון, והיא קבעה את קביעותיה המפורטות לעיל (עליהן לא חולקים הצדדים). הבקשה להחזרת התפוס כבר התבררה בפני מותב אחר בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת בית אור), אשר גם דנה בתיק העיקרי.

משום כך, קבעה כב' השופטת בית אור בסעיף 11 להחלטה נשוא הערר כך:

"אשר לשאלה האם קיים סיכוי סביר להרשעתו של מוחמד – יובהר כי בית משפט זה דן בתיק העיקרי, ומשכך אינו נחשף בשלב המקדמי לחומר החקירה ולשאלת הראיות לכאורה להרשעה. מכאן, שאין מנוס מלקבוע כי היה ועניינו של מוחמד נדון בפני שופט במסגרת הליכי המעצר, ושם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו, ועקב כך הוא גם נתון במעצר או שוחרר בתנאים, הרי ששאלת הסיכוי, לכאורה, להרשעתו נבחן" .

מכאן, ממשיכה כב' השופטת בית אור ובוחנת את יתר היסודות להמשך החזקת התפוס, דהיינו, האם קיים יסוד סביר להניח כי התפוס "ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה", והחלופה.

במסגרת הבחינה אם בכספים נעברה עבירה, מתייחסת כב' השופטת בית אור לקשר של מוחמד לאישום הרביעי (מפעל הדגים), שם הוכח לכאורה הקשר של מוחמד להתפרצות. בסעיף 20 להחלטה מאזכרת כב' השופטת בית אור גם את האישום השני (מפעל הגרעינים). בסעיף 23 להחלטתה קובעת כב' השופטת בית אור, כי לא ניתן לשלול את מעורבותו של מוחמד בשלושת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום, ומוסיפה ואומרת כך:

"זאת ועוד, כפי שציינתי לעיל, ככל שמדובר בהתפרצות למפעל הגרעינים בבאר טוביה, צויין בכתב האישום כי הגרעינים נמכרו בתמורה לכסף רב. כל אלה מבססים קיומו של חשד סביר לכך שהכספים שנתפסו בביתו של מוחמד, ניתנו כשכר לביצוע העבירות בהן מואשם מוחמד, או כאמצעי לביצוען".

דיון