אבו סבילה נ' חג'ג' ואח'

פסק דין

בפני תביעה אשר בגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הצורך להחליף מנוע ברכב נשוא הסכסוך, וזאת מחמת שהתגלה כי זוייף.

אין מחלוקת, כי התובע 2 והנתבע 3 נקשרו בעסקה למכירת רכב אשר היה רשום על שמה של הנתבעת 1, גב' חג'ג' נועם. מדובר ברכב מסדה, שנת ייצור 1996, מס' הרישוי שלו הוא 4584619. העסקה נקשרה ביום 14.1.10. התובע טען כי כחודש לאחר הרכישה, בעת שהיה צריך לבצע "טסט" (תוקף הרשיון פג ביום 12.2.10) – פנה למכון הרישוי, ואולם שם הובהר לו כי המנוע "זוייף", ולכן לא ניתן לחדש את הרישוי. התובע הציג את מכתבו של מר אבנר לויאה מיום 23.3.10, ממפעלי אלן 79 בע"מ (מכון רישוי - ר' נספח לכתב התביעה) – שם נרשם: "רכב מס' 4584619, הריני לאשר שהרכב הנ"ל זוייף המנוע. הנני בוחן ומנהל מקצועי במכון הרישוי פעלי אלן 79 בע"מ... במנוע עצמו המשטח שנמצא על המשטח הושחז והוטבעו מספרים שלא באותו טבעים של המנוע המקורי [כך במקור]".

התובע טען כי נאלץ להחליף את המנוע על מנת לחדש את רשיון הרכב והציג חשבון בסך 500 ₪ עבור הרכבת המנוע (במוסך שגב שלום). בנוסף העיד כי שילם סך של 3,800 ₪ עבור המנוע עצמו, אותו רכש לפי הנטען במוסך, ואולם לא הציג כל קבלה. התובע העיד כי הרכב היום עומד למכירה במגרש וביקש שהנתבע יחזיר לו את הוצאותיו להחלפת המנוע ובנוסף לניהול המשפט ובגין הפסד ימי עבודה ועגמת נפש.

הנתבע טען כי הרכב, אשר נרכש על ידו מאדם מוכר, הוחזק על ידו כשבועיים ימים בלבד ולאחר מכן החליט למוכרו מטעמים שונים. עיון ברשיון הרכב שהגיש התובע מלמד כי הרכב לא נרשם על שם הנתבע 3, אלא נותר רשום על שם הנתבע 1 – אשר ממנה כביכול רכש הנתבע 3 את הרכב. הנתבע 3 טען כי הנתבעת 1 מוכרת לו היטב, מזה כ- 10 שנים, ולכן לא בדק את הרכב כאשר רכש אותו ממנה. בנוסף, הרכב מדבריו לא נרשם על שמו אלא צריך היה להירשם על שם הנתבע 2, שהוא אחיו.

יצוין כי הנתבע לא הגיש שום מסמך להוכחת טענותיו בקשר לרכישה מהנתבע 1 או בקשר לרישום על שם הנתבע 2. כתב ההגנה הוא ריק מכל טענה. הנתבע רשם שם: "את מה שיש לי להגיד ויש לי הרבה אני יגיד בבית המשפט [כך במקור]". כמובן, היה על הנתבע להצטייד במסמכים המתאימים להוכחת טיעוניו ולמצער לדרוש מהנתבעת 1 להתייצב למסירת עדות, ואולם הוא לא עשה כן.

התובע הוכיח את גרסתו העובדתית, אשר לפיה הרכב שקנה מהנתבע 3 סבל מליקוי חמור: מנוע מזוייף. יש להניח, כי לו היה התובע יודע שהמנוע מזוייף, לא היה רוכש את הרכב כלל, ולמצער היה מוכן לשלם לנתבע סכום נמוך יותר מזה ששולם, באופן המתחשב בהוצאות הנדרשות להחלפת המנוע. הנתבע טען, כי היה על התובע לקחת את הרכב לבדיקה, ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו. אין בידי לקבל טענה זו. מוכר הרכב הוא הגורם המצוייד במסמכים הרלוונטיים של הרכב, כגון רשיונות ודו"חות טיפול תקופתיים. היה עליו להציג מסמכים אלה בפני הקונה. הנתבע 3 טען כי מעולם לא החליף מנוע ברכב, ואולם טענה זו איננה ממין הענין. בין אם החליף מנוע, ובין אם לאו, העובדה המצערת היא שברכב היה מותקן מנוע שזוייף. התובע שילם לנתבע 3 תמורה אשר אינה עולה בקנה אחד עם ערך הרכב האמיתי, בהתחשב בקיומו של מנוע מזוייף. הותרת סכום התמורה השלם בידי הנתבע 3 תהווה התעשרות של הנתבע 3 שלא כדין על חשבון התובע – שכן, מכר לו נכס פגום (גם אם לא ידע על הפגם) בערך אשר אינו מתחשב בקיומו של הליקוי.

ודוק: הנתבע לא הכחיש את הטענה בדבר המנוע המזוייף ואף לא טען דבר כנגד סכומי התיקון.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את התביעה ומטילה על הנתבע 3 לפצות את התובע בהוצאותיו בגין החלפת המנוע בסך של 3,800 ₪ וסכום נוסף בסך 500 ₪ בגין הרכבת המנוע. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.10 (לפי כרטיס העבודה במוסך שגב שלום) ועד לתשלום בפועל. בנוסף, הוצאות המשפט בסך 500 ₪. אני מוסיפה ומחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש, בסך 1,000 ₪ וזאת מחמת שמדובר בזיוף.

איני רואה מקום לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 בתשלום כלשהו וזאת מחמת שלא היו צד למו"מ ולעסקה עם התובע. התביעה כנגדם - נדחית.

רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר ב תשע"א, 03/04/2011 במעמד הנוכחים.

איריס סורוקר, שופטת

הוקלד על ידי: תמי דניאל