אבו סארי עדנאן(אסיר) נ' הנהלת כלא שיטה

פסק דין

1.זוהי תביעה כספית ע"ס 400 ₪. התובע טוען בכתב התביעה כי בהעברתו מכלא שיטה לכלא גלבוע לקחו ממנו רשויות שב"ס אוזניות אלקטרוניות וקלקלו אותם. בתביעה טען גם לכרית אך בדיון הבהיר כי תביעתו היא על האוזניות בלבד.

2.הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי על פי פקודת נציבות 04.33.00 ניתן לרכוש אוזניות כאלו רק באמצעות מרכז המכר (הקנטינה) בשב"ס, ולא ניתן להכניס מוצר כזה מבחוץ. הנתבעת עוד טוענת כי על פי טופסי הרכישה על שם התובע משנת 2007, לא רשומה על שמו קנייה של אוזניות כאלו, לכן לא הוכיח התובע כי בעת העברתו משיטה לגלבוע, היו ברשותו או בבעלותו אוזניות אלו.

3.ביום 19.2.14 התקיים דיון, בו שמעתי את עדותו של התובע, ואת עדותו של מנהל אגף בכלא שיטה, מר יצחק מכלוף. בתחילת דבריו הגיש התובע פירוט של טענותיו.

4.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, כמו גם עיינתי בטיעוניו בכתב של התובע, שוכנעתי כי הדין עם התובע.

5.אומנם פקודת הנציבות מס' 04.33.00 קובעת כי האוזניות הן מוצר שניתן לרכישה במרכז המכר בכלא בלבד, אך לא נסתרה טענת התובע כי היו ברשותו או בבעלותו אוזניות אלחוטיות או אלקטרוניות עם מעברו משיטה לגלבוע.

6.פירוט הרכישות על שם התובע משנת 2007, אשר צורף ע"י הנתבעת לכתב ההגנה אינו משקף נאמנה את הרכישות שביצע התובע בשהותו בכלא.

מעיון בדו"ח הרכישות על שם התובע עולה כי נרשמו על שמו של התובע רכישות בכמויות גדולות, עשרות ואף מאות, בקניות בודדות בחודש מסוים. בוודאי שהדבר אינו מתקבל על הדעת, אינו הגיוני ואינו סביר. רישומים אלו דווקא מתיישבים עם עדותו של התובע כי בהיותו אסיר בטחוני, באגף המונה 110 אסירים ביטחוניים בתוכו, הרי לא ניתן שהם ייבצעו קניות בעצמם ישירות מהקנטינה, אלא מבצעים את הקניות באמצעות נציג שהם מייפים את כוחו לערוך עבורם קניות מרוכזות ממרכז המכר בכלא. הוא מעביר את הקניות המרוכזות למחסן בתוך האגף, ואז נותן לכל אסיר את מבוקשו על פי צרכיו. הנציג עושה שימוש מרוכז בתקציבים של האסירים לפי התור, ולכן יכול לרשום בפועל על שם אסיר אחד את כל הקניות המרוכזות ביום מסוים תוך ניצול כל התקציב של אותו אסיר, וכך הלאה.

7.עד ההגנה (שאינו מנהל אגף האסירים הביטחוניים) אישר בדבריו כי ייתכן מצב כזה, וכי אינו יודע בוודאות את הנוהלים המיוחדים הללו. יתר טענותיו של עד ההגנה בדבר הגשת הזמנה ע"י כל אסיר בנפרד, ואישורה, והוצאת קבלה עם כל רכישה על שם כל אסיר, אינה מקובלת עליי, ואינה מתיישבת כלל עם דו"חות הרכישה דלעיל.

8.עולה מהאמור לעיל כי לא ניתן להסתמך על דו"ח הרכישות של התובע כדי לבחון אם היו או לא היו בבעלותו של התובע אוזניות כאלו בעת העברתו כאמור, או לסתור את טענתו ועדותו בעניין זה. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר הנתבעת לא מצאה לנכון להביא לעדות מטעמה את מנהל האגף הרלוונטי של אגף האסירים הביטחוניים שהיה בתפקיד במועדים הרלוונטיים, או אפילו את מנהל האגף הנוכחי של האסירים הביטחוניים כדי לאשר את הנוהלים המיוחדים עליהם העיד התובע.

9.התוצאה מהאמור לעיל היא, כי אני מקבלת את גרסתו של התובע כי היו בבעלותו אוזניות אלקטרונית בעת העברתו מכלא שיטה לכלא גלבוע, וכי אלו נלקחו ממנו בעת המעבר, קולקלו, ולא הוחזרו לידיו תקינות.

10התובע לא העיד על השווי של האוזניות, או על תקופת השימוש שהייתה בהן טרם האירוע, לפיכך ועל דרך האומדנא, אני מעריכה את ערכן בסך של 200 ₪ בלבד.

11.לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתבוע סך של 200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 2.6.13, ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום, ה' אדר ב תשע"ד, 07 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.