אבו סארי ואח' נ' דיאב

החלטה

1.לפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש-הנתבע.

2.הנתבע טוען כי מתקיימים במקרה זה התנאים החריגים המצדיקים חיוב התובעים בערובה מכוח תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כנגד התובעים פתוחים מספר תיקי הוצאה לפועל, את חלקם פתח הנתבע. סכום החוב הכולל שחבים התובעים לנתבע עומד על כ- 138,000 ₪, ונובע מפסקי דין שניתנו נגד התובעים והוצאות שנפסקו לחובתם במסגרת הליכים משפטיים שונים ושאותן לא שילמו. לבקשה צורפו פסקי הדין ומצב תיק ממערכת ההוצאה לפועל.

לשיטתו, סיכויי התביעה אפסיים. מדובר בתביעה קנטרנית, המונעת ממניעים אישיים ולא עניינים.

לגבי חלק מהתביעה (סע' 5-12) הוגשה תביעה דומה בעבר, שנדחתה לבקשת התובעים שאף הצהירו כי אין להם טענות כנגד הנתבע.

ביחס לארוע נטען במזכירות ההוצאה לפועל (סע' 19 לכתב התביעה), הנתבע מפנה לעדות שמסרה פקידת הוצאה לפועל במסגרתה העידה ההיפך מהנטען בתביעה.

הנתבע לא ביצע את הפרסום הנטען בו מאשים את התובעים בקשר לשוד במשרדו.

3.התובעים לא הגיבו לבקשה למרות שזו הומצאה להם.

4.התביעה הינה תביעת לשון הרע שהגישו התובעים, שהחברה שבבעלותם שכרה, בשלב מסויים את שרותיו של הנתבע. לטענתם, הנתבע האשים אותם באחריות לשוד שהתרחש במשרדו והציגם כעבריינים, דיבר אליהם באופן המהווה הוצאת לשון הרע ובפרט בארוע אחד שהתרחש בלשכת הוצאה לפועל. הנתבע אף נטל לכיסו, שלא כדין, כספים שהתקבלו במסגרת אחד מתיקי ההוצאה לפועל אותם ניהל עבור החברה. נתבעים פיצויים בסך של 80,000 ₪.

5.הכלל הוא כי תובע לא יידרש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, הפקדה הינה החריג-

"כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת (ראו גורן שם, 705)... הקוים המנחים לשימוש בתקנה: 'הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות' ".

רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (2007) פורסם בנבו 21.8.07.

6.על תכליתה של תקנה 519 (א) נאמר:

"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן - גורן, 2009). 9. הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד - ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)".

רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1), 1963 , 1968 (2009).

7.במקרה שלפניי, הנתבע הציג אסמכתאות לכך שבמסגרת הליכים משפטיים שונים זכה בפסקי דין נגד הנתבעים והם אף חויבו בתשלום הוצאות לזכותו, כשאלה לא שולמו ונפתחו תיקי הוצאה לפועל לשם גבייתם. כמו כן הוצג אישור ב"כ התובעים במסגרת תיק אחר בו תבעו את הנתבע, והעלו טענות למעילה בכספים, בו אישרו כי "הנתבע ייצג אותם נאמנה וללא כל רבב" (נספח 15 לבקשה).

המנעותם של התובעים מתשלום הוצאות וחיוב שהוטלו עליהם בהחלטה של רשות שיפוטית מקימה יותר מחשש ממשי כי גם בתיק זה, ככל שיחוייבו בהוצאות הנתבע, אלה לא ישולמו. התובעים וויתרו בעבר על כל טענה ביחס לטיפולו של הנתבע בענייניהם, לאחר שהגישו תביעה בנושא זה. לאור הודעה זו אותה תביעה נדחתה. אמנם, הטענה ביחס למעילה בכספים אינה עומדת ביסוד התביעה, שעניינה פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, אך היא מוזכרת כמניע העומד מאחורי הוצאת לשון הרע הנטענת (סע' 24 לכתב התביעה). כמו כן צורף לבקשה פרוטוקול חקירה של פקידת הוצאה לפועל, שהגרסה בדבריה אינה מתיישבת, לכאורה עם גרסת התביעה (נספח 18 לבקשה).

צרוף נתונים אלה מצדיק, לדידי, חיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

8.לאור האמור, התובעים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 3,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע.