אבו סארה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 20/10/13, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה אותה ביצע בעלה של המבקש.

ב"כ המבקשת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ולאחר עיון בחומר הראיות אשר הוגש לי אכן עולה התמונה המיוחסת לנהג כאמור בכתב האישום שהוגש כנגדו של נהיגה ברכב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

איני מקבל את טענת ב"כ המבקשת שבעלה נטל את הרכב בלי רשותה ובלי הסכמתה.

טענה זו לא נתמכת בשום ראיה. יתרה מזו ב"כ המבקשת מסרה לבית המשפט כי המבקשת הותירה את רכבה במגרש חנייה סמוך לרכבת הקלה בירושלים, את מפתחות הרכב מסרה לאדם מסוים במגרש החנייה והוא מסר את המפתחות לבעלה על פי בקשתו של בעלה.

מדובר בטענה תמוהה ביותר, מדוע הושארו מפתחות הרכב בקרבת ברכב, מדוע נמסרו לאדם זר, כיצד נמסרים מפתחות של רכב מבלי אישור הבעלים וכו'...

לא הוגשה כל תלונה בנושא, לא נמסר לי כי תוגש כל תלונה בנושא.

ולמעשה המבקשת לא עשתה דבר וחצי דבר על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

שקלתי היטב את טעוני המבקשת שיגרמו לה ולמשפחתה, קשיים רבים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

בהקשר זה אציין כי המבקשת מסרה כי איננה נוסעת עם הרכב לעבודה אלא רק מביתה לתחנת הרכבת בשכונת מגוריה, ובמצב זה פתוחה בפניה הדרך להשתמש באמצעי תחבורה חלופיים.

כך או כך, הפגיעה במבקשת בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה שהם חמורות ביותר כאשר נהג בלתי מורשה נוהג ברכב בכביש ראשי ובכך מהווה סכנה מוחשית לציבור משתמשי הדרך.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בעלה של המבקשת שמתגורר עמה באותו בית, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקשת משמעותה – השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.