החלטה
1. התובע והנתבע הם אחים.
התובע הגיש נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום סך 53,670 ₪, בגין הלוואה שנתן התובע לנתבע בשנת 2007 (הלוואה בסך 7,400 דולר ארה"ב), ואשר לא נפרעה עד למועד הגשת התביעה.
הנתבע טען בגדרי בקשת הרשות להתגונן, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה זו מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה, שכן התביעה הוגשה בגין סכסוך משפחתי.
עמדת התובע היא, כי אין כל סכסוך משפחתי, וכי התביעה הוגשה בגין החוב הכספי שלא שולם, ותו לא.
2. סעיף 3 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, קובע כי ענייני משפחה ידונו בביהמ"ש לענייני משפחה; ואילו סעיף 1 לחוק זה מגדיר את ענייני המשפחה, בין היתר – ולענייננו – "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
אין ספק, כי אחים הם בגדר בני משפחה (על פי ההגדרות שבחוק, ובכלל), והשאלה שבמחלוקת היא האם מדובר בתובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה".
3. משמעות התנאי האמור – "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" – נדונה בפסיקת ביהמ"ש העליון, ופסקי הדין המנחים בעניין הם רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337; ו-ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295. בהתאם לפסק הדין בעניין חבס הנ"ל –
"הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה אם סיבת הסכסוך או מקורו הוא ביחסי המשפחה... רק פירוש זה מגשים את התכלית המונחת ביסוד הוראת החוק" (שם, 343).
בהמשך קבע ביהמ"ש בעניין חבס:
"נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה" (שם, 344).
בנוסף נקבע בפסה"ד הנ"ל, כי מאחר ומדובר בשאלה של סמכות עניינית, הרי שעל ביהמ"ש להכריע בה עם תחילת המשפט, על פי הנתונים העובדתיים, כפי שהם עולים מכתבי הטענות של הצדדים (שם, בעמ' 345). בעניין חיים הנזכר לעיל, הרחיב ביהמ"ש באשר לאופן סיווגה של תביעה לבימ"ש זה או זה:
"סיווגו של עניין כמצוי בסמכות בית משפט רגיל או בית משפט לענייני משפחה לעתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק משלבים בתוכם, על פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש אפוא להכריע מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי, ובהתאם לקביעה זו ישויך ענין לערכאה זו או האחרת...
מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן שבו מתקיים הסכסוך, אם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים, אם הסכסוך מתייחס לעניין נקודתי או מתפרס על כלל היחסים בין הצדדים ואם, בראייה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט לענייני משפחה, לרבות גורמים לבר-משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי ומצדיקה זאת.
בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם... הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה" (שם, 308).
4. בבואי ליישם את הכללים האמורים על הנתונים שבפניי מצאתי, כי אכן מדובר בתובענה המצויה בתחום סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה, שכן מדובר בסכסוך "משפחתי" במהותו.
מעיון בכתב התביעה לא ניתן להסיק כי קיים סכסוך משפחתי, ולמעשה התובע אף אינו מזכיר בכתב התביעה את עובדת היות הנתבע אחיו. כתב התביעה עוסק בהלוואה שלא נפרעה, והוא נסמך על מסמך בכתב, שבעטיו הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר. אזכור יחיד לעובדה שמדובר בקרובי משפחה ניתן למצוא באותו מסמך, בו מאשר הנתבע כי קיבל את ההלוואה מהתובע, שהוא אחיו.
אלא שכתב התביעה אינו חזות הכל, ומשהוגשה בקשת רשות להתגונן, ואף תגובה לבקשה זו, בצירוף תצהיר, נפרשת בפניי יריעה רחבה יותר, שאף בה נמצאים נתונים שונים המצביעים על אופיו של הסכסוך. משקלם הכולל של נתונים אלו, כפי שיפורט להלן, מצביע על כך שמדובר בתובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה".
5. כאמור, לטענת הנתבע, קיים סכסוך משפחתי.
לטענתו, הגיש התנגדות לתכנית בנייה שהגישו בניו של התובע, ועל רקע זה הוגשה התביעה, כתביעה נקמנית. הנתבע מוסיף וטוען, כי ההלוואה עצמה נפרעה עוד בשנת 2008. פירעון ההלוואה היה בדרך של קיזוז. לטענת הנתבע, הוא ואחיו ירשו מקרקעין מאביהם המנוח. הנתבע ביקש למכור את זכויותיו במקרקעין. לבקשת אחיו, לא מכר את זכויותיו בחלק המיועד לדרכים, אלא מכר חלק זה לאחיו. התובע היה צריך לשלם לו עבור חלק זה סכום של כ-30,000 ₪, ועל כן, לטענת הנתבע, הסכימו הוא והתובע על קיזוז ההלוואה כנגד סכום זה.