אבו סאלחה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף.

נגד המבקשת הוגשה תביעה, על פי חוק הפלת"ד, בגין נזקי תאונה אשר על פי הנטען נגרמו למשיב 2.

כתב התביעה מפרט את נסיבות התאונה ואת ראשי הנזק השונים ואף נלווית אליו בקשה למינוי מומחים שונים, בהם מומחה בתחום האורטופדי.

אין בו כל אזכור לכך שבין הצדדים התנהל כבר הליך קודם, 31469-12-05, בבית משפט זה, בית משפט השלום בנצרת (להלן: "ההליך הקודם"). אין גם כל אזכור לכך שבמסגרת אותו הליך כבר נבדק המשיב 2 על ידי מומחה בתחום האורטופדי ואף נכרת הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה").

על ההליך הקודם נלמד רק מכתב ההגנה.

2.בקשה זו, לדחייה על הסף, נסמכת על אותו הסכם פשרה אשר נכרת בין הצדדים במסגרת ההליך הקודם, בעת שהמשיב 2, התובע, היה מיוצג על ידי עו"ד אחר. ההסכם, אשר נחתם על ידי המשיב 2 בעצמו ועל ידי בא-כוחו דאז, מיום 20.9.06, מפרט את סכום הפשרה ואליו מצורפת בקשה לדחיית התביעה לאור הסכמת הצדדים, בקשה עליה חתום ב"כ המשיב 2 דאז. מסתבר כי מאחר שההליך נמחק על ידי בית המשפט עוד קודם שנחתם הסכם הפשרה בין הצדדים, לא ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

3.עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם ושטר הקבלה והסילוק, ביום 1.10.06, פנה המשיב 2, באמצעות עו"ד אחר, לאחר ששחרר מייצוג את עורך דינו הקודם, אל ב"כ המבקשת בבקשה לבטל את ההסכם. במכתב, ציין ב"כ המשיב 2 כי לאחר שהגיעו הצדדים להסדר, נוכח הוא כי התיעוד הרפואי מצביע על פגיעות נוספות בעקבות התאונה ועל כן, חוזר בו המשיב 2 מהסכמתו לסיום התיק ומבקש הוא כי התשלום המוסכם לא ישולם עד להודעה חדשה.

אין מחלוקת כי בהתאם לבקשת המשיב 2, לא שולם לו הסכום שעליו הוסכם.

4.המבקשת טוענת כעת, בעתירתה לדחיית התביעה על הסף, כי אין המשיב 2 יכול לחזור בו מן ההסכם משיקולי כדאיות בלבד ובאורח חד-צדדי. לטענת המבקשת, אין לאפשר למשיב 2 לחמוק מן ההסכם שנחתם שכן הדבר פוגע בעקרון סופיות הדיון. מעבר לכך, התביעה הוגשה כעת על סף תום תקופת ההתיישנות, בשיהוי ניכר, באופן שנגרם לה נזק ראייתי.

לטענת המשיב 2, סבר בטעות כי המדובר בתשלום תכוף ורק כאשר הבין כי המדובר בהסכם המסיים את התיק, פנה וביקש לבטל את ההסכם, זאת מאחר שלדבריו, לא נבדק על ידי כל המומחים הרלוונטיים, למעט אורטופד, ולא נלקח בחשבון הסיכון להחמרה במצבו. המשיב 2 טען כי ב"כ הקודם לא בדק את מצבו הרפואי לאשורו קודם שנתן ההסכמה לפשרה ובסופו של יום, טוען המשיב 2 כי ביטל את ההסכם מחמת טעות ועושק.

5.עיון בטענות הצדדים מלמד כי בין הצדדים הסכמה ביחס לעובדות הבאות:

ביום 20.9.06 חתמו הצדדים על הסכם פשרה במסגרת ההליך הקודם.

עוד קודם לחתימת ההסכם, נמחקה התביעה ועל כן לא ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

המכתב מיום 1.10.06 הגיע ליעדו ובמסגרתו הודיע ב"כ המשיב 2 כי המשיב 2 חוזר בו מהסכמתו לסכום הפשרה מן הטעמים המפורטים.

המבקשת לא העבירה למשיב 2 את הסכום המוסכם.

הצדדים שניהם ישבו בחיבוק ידיים במשך מספר שנים, עד למועד הגשתה של תביעה זו, בחודש אוגוסט 2011. המבקשת לא עתרה לאכיפת ההסכם ולא ביצעה כל פעולה מצידה לאכיפתו ומנגד, גם המשיב 2 לא עשה דבר.

6.לאור העובדה כי להסכם הפשרה בין הצדדים לא ניתן תוקף של פסק דין, אזי ההסכם אינו בעל מעמד של פסק דין ולא ניתן לטעון ל"מעשה בית דין" בין הצדדים. משכך, הפסיקה אשר אליה הפנתה המבקשת, ברובה, אינה רלוונטית, שכן אין המדובר בבקשה להכריז על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כעל בטל.

המדובר בענייננו בשאלה חוזית.

מאחר שאין מחלוקת שהצדדים חתמו על ההסכם ומאחר שאין מחלוקת כי ההסכם בוטל באופן חד-צדדי על ידי המשיב 2 והצדדים לא פעלו לפיו, נשאלת השאלה האם בוטל ההסכם כדין אם לאו.