אבו נסרה ואח' נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. שני ערעורים, שהוגשו על-ידי שני הנאשמים, על גזר הדין שניתן בעניינם, לאחר שהורשעו על-פי הודאתם במסגרת עסקת טיעון, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעבירות נלוות.

2. ביום 5.12.2015 נסעו המערערים – מוחמד וסופיאן – ברחובות נצרת עילית, כאשר מוחמד נוהג במכונית. מוחמד הבחין במתלוננת, אשה כבת 65, כשעל ידה הימנית תיק; או אז החליט מוחמד לשדוד את התיק. לשם כך ביקש מסופיאן לנהוג במכונית בזמן שהוא ישדוד את תיקה של המתלוננת; סופיאן הסכים לכך. השניים חלפו על פני המתלוננת ועצרו את המכונית. סופיאן עבר למושב הנהג, והמתין כאשר המכונית מוּנעת. מוחמד התנגב אל מאחורי המתלוננת, דחף אותה בחוזקה, ומשך את התיק בכוח. כתוצאה מהתנגדותה נפלה המתלוננת ארצה. נגרמו לה חבלות. מוחמד ברח למכונית והמערערים נמלטו מן המקום, כאשר סופיאן נוהג במכונית על אף שלא היה לו רישיון נהיגה.

3. המערערים הורשעו על-פי הודאתם, בגין אירוע השוד, בסדרת עבירות. מוחמד הורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10(ב) בצירוף 36ב(ג) לפקודת התעבורה; כמו כן, הורשע מוחמד בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, וזאת בשל כך שהינחה את סופיאן לשקר בחקירותיו, לאחר שנתפסו.

4. סופיאן הורשע בעבירת סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 31 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. 

5. בפתח גזר הדין, התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינם של השניים: באשר למוחמד, צוין כי הוא רווק, כבן 20, תושב נצרת; בשנים האחרונות הוא נוהג לעשן חשיש ולשתות אלכוהול בתדירות יומית. הוא הודה במיוחס לו, ושירות המבחן העריך כי ללא שילוב בהליך טיפולי משמעותי, קיים סיכון להישנות עבירות דומות. על כן המליץ שירות המבחן להסתפק בתקופת מעצרו, ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי. באשר לסופיאן, צוין כי הוא בן 21, תושב נצרת, ללא הרשעות קודמות. הוא לקח אחריות חלקית על המעשה והשליך את האחריות על כתפי מוחמד. שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו, וסבר כי ענישה מרתיעה שניתן להמירה בעבודות שירות היא ענישה אפקטיבית במקרה זה.

6. לאחר שהציג את תסקירי שירות המבחן ואת טענות הצדדים לעונש, דן בית המשפט בהרחבה בערכים החברתיים שנפגעו בעקבות מעשה השוד, עמד על חומרת המעשים – ובפרט כאשר מדובר בתקיפת אדם מבוגר, וסקר את מדיניות הענישה הנוהגת. בהינתן המכלול, קבע בית המשפט את מתחם הענישה ביחס למוחמד והעמידו בין 24–42 חודשי מאסר; וביחס לסופיאן בין 15–32 חודשי מאסר. כמו כן נקבע מתחם לתקופת פסילת הרישיון.

7. במסגרת גזירת העונש, ביחס למוחמד ציין בית המשפט לקולא את הבעת הצער והחרטה, ואת נכונותו להשתלב בהליך טיפולי; ולחומרה – עבר פלילי ותעבורתי (הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר, ועבירות סמים). ביחס לסופיאן צוין לקולא עברו הנקי, והכרה מסוימת בשלילה שבמעשים. גם גילם הצעיר של השניים הובא במניין השיקולים. בית המשפט ציין כי לאור נתונים אלו ולאור מתחם הענישה שנקבע, אין ביכולתו לקבל את המלצת שירות המבחן, שכן אין הצדקה בענייננו לסטות מן המתחם משיקולי שיקום. יש להתחשב גם בשיקולי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים, המטים את הכף לעבר מאסר בפועל. בית המשפט גזר אפוא על מוחמד עונש של 32 חודשי מאסר בפועל, ועל סופיאן נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל. כמו כן נגזרו על המערערים עונשי מאסר על תנאי, תקופת פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, והם חויבו בתשלום פיצוי כספי למתלוננת.

הערעורים

8. מוחמד וסופיאן הגישו ערעורים על חומרת העונש. סופיאן אף הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו, ובית משפט זה נעתר לה (החלטת השופט ע' פוגלמן מיום 3.7.2017).