אבו ניגמה ואח' נ' מוג ואח'

פסק דין

1.כללי

פסק דין הניתן בהסכמת הצדדים על דרך הפשרה בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן בנזקי רכוש עקב תאונת דרכים מיום 15.4.2009 ובהשלכות משפטיות של השתלשלות הדברים לאחר אותה תאונה. לבקשת הצדדים יינתן פסק דין זה בצירוף נימוקים לפסיקת בית המשפט.

בתוקף סמכותי לפשרה, ועל בסיס עיקר מסקנותיי, כמפורט להלן, מחייב אני את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסך של 27,500₪; התביעה שכנגד תידחה, והוצאות הליך זה ייכללו בפסיקה האמורה.

נוכח הסכמה זו, המחצית השנייה של אגרת בית המשפט תוחזר לבעלי הדין.

2.מסגרת הדיון

על פני הדברים, יש להבחין בין שני רבדים, והגם שיש ביניהם זיקה, ראוי לדון בכל אחד מהם בנפרד.

א.שאלת האחריות לתאונת הדרכים בה מעורבים היו התובע והנתבע 1;

ב.השתלשלות האירועים לאחר מכן והשאלה האם היה בכך כדי לבסס מחויבות רלוונטית נוספת.

יצוין כבר בשלב זה, שלא זו בלבד שהשאלות שונות במהותן, גם הראיות בעניינן והמסקנות המתבקשות הן בכיוונים הפוכים, ופסיקה על דרך הפשרה, תיתן לכך ביטוי הולם.

3.תאונת הדרכים

א.שתי גרסאות בסיסיות בפני בית המשפט, והגם שמעדויות נלוות עלו הבדלים דקים ביחס לגרסאות אלה, צדק, לטעמי, ב"כ התובע, בציינו בסיכומיו, שלאחר שיעשה בית המשפט מאמץ להפריד את הטפל מהעיקר ואת המוץ מן התבן, יהא עליו לבחור אחת מבין שתי גרסאות עיקריות, ולהבדלים דקים בין גרסאות העדים הנלווים, שלחלקם, ממילא, זיקת יתר לבעל הדין שהזמינם לעדות, משמעות מוגבלת. יתנהל, אפוא, הדיון, בעיקר על בסיס גרסאות הנהגים המעורבים עצמם, ובמעט, על פי עדויות נלוות, ועל בסיס ראיות חיצוניות כגון צילומים.

ב. זירת התאונה אינה במחלוקת: כביש רב מסלולי, המקשר, בין היתר, בין רמאללה לבין ירושלים, סמוך לצומת בית חנינה. בכל אחד מהכיוונים – שני נתיבים. ולמען הבהירות: התובע נהג במכונית מרצדס, וזו תכונה בפי הצדדים – המרצדס; הנתבע 1 עצמו – בעליה של מכונית פולקסווגן מסוג גולף, וכך גם עתידים לכנותה הצדדים. הנתבע 1 עצמו לא נהג בה בזמן האירוע אלא בנו.

ג.גרסת התובע. בתצהירו אין פירוט מדוקדק של נסיבות התאונה, ונכונים היו הצדדים לראות בהודעתו לחברת הביטוח שביטחה את מכוניתו ("משרק"), כמשקפת את גרסתו, שאותה לא פירט בתצהירו. בהודעתו מיום 20.6.2009 לחברת הביטוח אל משרק שביטחה את רכבו בביטוח מקיף, פירט התובע, כי: "הגיע רכב מאחורי במהירות וללא משים לב הנהג אכל כריך במהלך הנהיגה, הרכב עלה על אי תנועה שבין שני הנתיבים, ופגע ברכבי מצד שמאל. מעצמת הפגיעה רכבי זז 7 מטרים ורכב הצד השני המשיך לנסוע עד אשר עצר בנתיב הנגדי". בבית המשפט ביקש התובע ללמדנו כדלקמן: "הייתי בעצירה מוחלטת, עמד חתול ועצרתי" [עמוד 19 שורה 18 לפרוטוקול]. ולמען הסר ספק שהיה הוא במצב סטטי, שב התובע וחזר על כך בבית המשפט פעם אחר פעם [עמוד 20 שורה 17 לפרוטוקול]. בפני בית המשפט גם הודעה מקבילה לחברת הביטוח של ריאד אבו נג'מה, אחי התובע, ובאופן כללי מתיישבת גרסתו עם הגרסה שפירט התובע בבית המשפט.

ד. ומנגד, גרסת בנו של התובע שכנגד, לגביו, יוטעם, שהוא עצמו, אינו בעל דין בתיק זה, שביקש ללמד, כי נסע ישר באותו כביש רב מסלולי ונגרמה התאונה עקב סטיית רכב התובע שחסמה את נתיב נסיעתו. בעקבות זאת, הגענו עד הלום: "... יודגש, כי עקב סטיית רכב המרצדס אל עבר נתיב נסיעתי, אני בלמתי בלימת פתע וסובבתי את ההגה לצד שמאל למען אחמוק מהתנגשות חזיתית קשה אך בשל הסטייה החפוזה והמפתיעה שבוצעה ע"י נהג רכב המרצדס אל עבר נתיב נסיעתי, התאונה הייתה בלתי נמנעת. יש לציין כי הפגיעה ברכב בו נהגתי היא בצדו הימני בעוד הפגיעה ברכב המרצדס היא בצד שמאל שלו. לאחר ההתנגשות בין שני הרכבים, הרכב בו נהגתי עלה על אי תנועה הנמצא ליד הנתיב השמאלי, ועצר במסלול הנגדי של הכביש" [סעיף 4 לתצהירו]. עד הגנה נוסף, מוג'אד אלקרוטי, סבר שהתובע, שבתחילת הפרשה היה במצב נייח, ביקש לבצע סיבוב פרסה במקום בו אסור היה הדבר, חסם אגב כך את נתיב נסיעתו של בנו של הנתבע 1, וגרם בכך לתאונה.

ה. כאמור לעיל, בפני בית המשפט שתי גרסאות בסיסיות. האחת, זו, בה נקט התובע, לפיה נסע ישר, אלא שנאלץ לעצור, ואולי בשל הפתאומיות שבעצירה זו, נקלע בנו של הנתבע 1 לסחרור מסוים, ייתכן שאיבד את השליטה על ההגה, עלה על מדרכת הפרדה שמצד שמאל ופגע בסופו של יום במרצדס; והשניה, שביקשה ללמד על נהג ששם פעמיו ישר אלא שמצד ימין הגיחה מכונית שקודם לכן הייתה במצב סטטי, וחסמה את נתיב נסיעתו, דבר שחייבו לנסות לבלום, לא לחלוטין עלה הדבר בידו, וכך נגרמה התאונה. גם גרסת סיבוב הפרסה שראשיתה במצב סטטי בנתיב הימני אינה אלא וורסיה של אותה גרסה: נסיעה ישר של בנו של הנתבע 1, ומנגד, התובע, שיצא לכביש הסואן באופן שחסם את נתיב נסיעתו של בן הנתבע 1.

ו.על יסוד משקלו המצטבר של האמור לעיל, סבור אני שבמאזן ההסתברויות, עדיפה גרסת בנו של הנתבע 1.

1.תחילה אציין, שהגם שהקפיד התובע, כאמור לעיל, להדגיש שהיה הוא בזמן התאונה במצב סטטי, סותר הדבר לחלוטין את האמור בסעיף 6 לתביעתו, בו מספר הוא, כי: "... התאונה קרתה בכביש בית חנינה בירושלים... כאשר רכב התובע היה נוסע כדת וכדין בכביש, ומאחוריו נוסע רכב מבוטח הנתבעת. רכב מבוטח הנתבעת נסע במהירות מופרזת, אשר לא תאמה את תנאי הכביש, ובשל מהירותו הגבוה הוא איבד את השליטה על רכבו ובלם בפתאומיות, הרכב התחיל לסטות ימינה ושמאלה באמצע הכביש, עד שעלה על שטח ההפרדה בין שני הנתיבים, וחזר ופגע ברכב התובע בצדו השמאלי וגרם לו לנזקים כבדים". ההבדל בין הגרסאות – ממשי, ולא הרי תאונה שנגרמה בשל עצירת פתאום, למשל בשל חתול שביקש לעבור את הכביש במעבר חציה, כפי שגרס התובע בבית המשפט [עמוד 19 שורה 18 לפרוטוקול], כהרי תאונה בה אין זכר לאותו חתול ולמעבר החציה, וזו נגרמה, על פי הנטען, בשל נהיגה מהירה ואיבוד שליטה של הנהג מאחור.

2.חשיבות נתונה בנסיבות העניין גם לבחינת צילומי הרכבים שהוגשו לבית המשפט וניתוחם. אין חולקין, שהמרצדס נפגעה מצידה השמאלי - בעיקר, בין הגלגל הקדמי לבין הגלגל האחורי. בתוך כך יודגש, שהדופן האחורית של מרצדס זו לא נפגעה כלל. נזק זה מתיישב יותר עם גרסת ההגנה. ראשית, יצוין, שאילו אכן מדובר היה, רק, ואך ורק, בנהיגה מהירה ובאיבוד שליטה, צפוי היה שתיפגע, ולו במעט, הדופן האחורי של המרצדס; ושנית, שהפגיעה המתוארת דלעיל במכונית התובע [ - עיין נ/1], מתיישבת טוב בהרבה עם גרסת ההגנה, לפיה נפגעה המרצדס משמאל, דבר שהוא טבעי ביחס למכונית המתפרצת לנתיב בו נוסעות מכוניות אחרות. לבסוף יצוין שהגרסה בדבר עליה על פס ההפרדה המוגבה מצד שמאל וחזרה לנתיב נסיעתו של התובע, לא כלאחר יד ניתן לקבלה, באשר בשלב מסוים, סביר הרבה יותר שהיתה מכונית הגולף נעצרת בנקודה כלשהי. שימת לב גם לכך, שבשלב מסוים אף הועד, שנעצרה בכלל הגולף לאחר שעלתה על הגבהת ההפרדה, בנתיב הנגדי.

על יסוד האמור קובע אני, כי, לפחות במבחן מאזן ההסתברויות, מן הנמנע לאמץ את גרסת התובע, ולכל הפחות מחויב אני למסקנה, שאין לראות את גרסת התובע כמוכחת.