אבו מוסטפא(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

עניינה של העתירה בשני נושאים להתיר לעותר לקיים שיחות טלפון לקרובי משפחתו (לשני מספרי טלפון שפורטו בעתירה) וכן להתיר לו לקיים באופן קבוע שיחות טלפון עם עורכי דינו בכל עת שיחפוץ.

העותר אסיר בטחוני, מרצה מאסר של 15 שנים בעבירות של ניסיון לרצח, הנחת מטען חבלה וחברות בארגון עוין. מרצה מאסר מ – 14.3.2003 תום מאסרו מרץ 2018.

שיחות טלפון לקרובי משפחה

במהלך הדיון הובהר לי כי כבר ב– 16.9.08 אישרו גורמי הביטחון של שב"ס לעותר שיחת טלפון לקרוב משפחה מכח סעיף 19יא. לפקנ"צ 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: "הפקודה").

ב- 16.11.10 נתקבלה תגובת שב"כ לעתירה וכעולה ממנה אושרה לעותר שיחת טלפון חד פעמית לבני משפחתו.

בתגובה טענה ב"כ העותר כי העותר לא קיבל שיחה אחת לחודשיים, כפי שקובע סעיף 19יא. לפקודה ולפיכך עניינה של העתירה היא לאפשר לעותר באופן קבוע לפחות שיחה אחת לחודשיים לקרובי משפחתו.

בהמשך טען ב"כ המשיב כי שיחות הטלפון לקרובי המשפחה הופסקו לאור חוות דעת עדכנית של שב"כ ממנה עולה כי לעת הזאת אין לאפשר לעותר לקיים שיחות טלפון עם קרובי משפחתו.

נוכח עמדה זו של המשיב, הודיעה ב"כ העותר כי תגיש עתירה מתאימה לגבי הפסקת שיחות הטלפון והיא חוזרת בה מנושא זה של העתירה והיא מיקדה טיעוניה בנושא השני - שיחות טלפון לעורכי דינו של העותר.

שיחות טלפון לעורכי הדין

לטענת ב"כ העותר הקשר הטלפוני בין האסיר לעורך דינו הוא חלק בלתי נפרד מזכות ההיוועצות של האסיר עם עורך דינו, זכות שהוכרה כזכות יסוד והיא נפגעת בשל האיסור של המשיב שאינו מאפשר לעותר להתקשר עם עורך דינו ובתור שכזה הוא אינו חוקתי, לא מידתי ונוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודינו להתבטל (סעיף 30 לעתירה).

לגישתה של ב"כ העותר בהעדר הוראה מפורשת בפקודה המסדירה את הקשר שבין אסיר לעורך דינו יש ללמוד שהמחוקק לא העלה על דעתו את האפשרות להגביל הקשר שבין אסיר לעורך דין ומשכך עמדת המשיב, לפיה העותר מנוע מלהתקשר לעורך דינו, בכל עת שיחפוץ (בפרט כשמדובר בסניגור מהסנגוריה הציבורית) היא החלטה בלתי סבירה ומחייבת התערבותו של ביהמ"ש.

לטענתה, האיסור הגורף על אסיר בטחוני ליצור קשר טלפוני חל, אם בכלל, על יצירת קשר טלפוני עם בני משפחה וחברים אך אינו חל על יצירת קשר עם עורכי דינו (סעיף 28 לעתירה).

עוד נטען כי האסיר הביטחוני מופלה לרעה מהאסיר הפלילי הרשאי לשוחח בכל עת בטלפון עם עורך דינו ולהסתייע בעורך דינו ומכאן נפגעת זכותו של האסיר הביטחוני לייצוג משפטי הולם.

לטענתה, משאושרה לעותר שיחת טלפון לקרוב משפחה, יש לאשר לו גם שיחות טלפון לעוה"ד (סעיף 43 לעתירה).

המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על הוראות סעיף 19א. לפקודה (המסדיר את הקשר הטלפוני של אסירים ביטחוניים) שקובע כי ככלל לא יתאפשר קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים למעט אסירים העומדים בתנאי סעיף 4ב 1) ו-4ב 2) לפקודה, תנאים שהעותר לא נכנס בגדרם.

לגישת הרשות, ביקורי עו"ד אצל אסירים מוסדרים בפקנ"צ 04.34.00 "מתן שירות מקצועי לאסירים ועצורים על ידי עורכי דין" וזכויותיו של העותר לייצוג והיוועצות עם עורך דינו אינן נפגעות מהאיסור לקיים קשר טלפוני עם עורך הדין שכן על פי הוראות הפקודה עורכי הדין זכאים לבקר אסירים ביטחוניים מידי יום בשעות העבודה הרגילות למעט שבתות וחגים (בין השעות 8:00-16:45) וניתן לשלוח מכתבים לעורך הדין וכאשר נדרש צורך מיידי ליצור קשר עם עו"ד ניתן לפנות בבקשה לרשות ויועבר פקס לעו"ד כאשר העניין איננו סובל דיחוי. אם מדובר בעניין דחוף פתוחה בפני האסיר הדרך לפנות לביהמ"ש במסגרת עתירה תוך 48 שעות.

דיון

1.יודגש בפתח הדברים כי העותר איננו עצור הוא אסיר שנגזר דינו בעבירות נגד ביטחון המדינה.

2.זכותו של עצור/אסיר להיוועץ בעו"ד הוכרה בשיטתנו כזכות יסוד. חשיבותה נעוצה בהיותה מרכיב חשוב בקיומו של הליך פלילי הוגן והזכות לקיומו של הליך פלילי הוגן הוכרה כשהיא לעצמה, כזכות יסוד (ע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו) פגיעה בזכות זו כמוה כפגיעה בכבודו של אדם (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נגד כנסת ישראל ואח', פורסם בנבו).