אבו מוך נ' אבו מוך ואח'

פסק - דין

בפני בקשה למתן סעד הצהרתי על-אודות בעלותה של המבקשת במיטלטלין.

א.רקע כללי

1.המבקשת והמשיב 1 (להלן: "המשיב") נישאו ביום 2.12.2008 על-פי דיני האיסלאם.

2.המשיבים 2 עד 31 הינם נושים של המשיב, זאת בתיקי הוצאה לפועל אשר נפתחו נגד המשיב על-ידי המשיבים 2 עד 29 ובהליכי גבייה מינהלית הננקטים נגד המשיב על-ידי המשיבים 31-30 (להלן: "הנושים"). פירוט חובותיו של המשיב לנושים בתיק הוצאה לפועל צורף לבקשה והוא מסתכם במאות אלפי שקלים.

3.ביום 1.12.2008, בסמוך לפני הנישואין, נערך בין המבקשת לבין המשיב הסכם בכתב בנוכחות עד (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע שכל חובות המשיב שבתיקי הוצאה לפועל ואחרים, אשר נוצרו טרם הנישואין, שייכים למשיב באופן בלעדי ואילו כל המיטלטלין והרכוש בבית שייכים למבקשת באופן בלעדי ולמשיב אין ולא תהיה כל זכות בעלות בהם. ההסכם לא אושר באופן הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

4.המבקשת נקטה הליך זה, בו עתרה למתן פסק-דין המצהיר על בעלותה הבלעדית של המבקשת במיטלטלין המנויים בנספח א' לבקשה (להלן: "המיטלטלין"). המיטלטלין כוללים ריהוט ביתי ומכשירי חשמל ביתיים ואישיים.

ב.טענות הצדדים

1.טענות המבקשת שעליהן נסמכת הבקשה הן אלה:

(א)המיטלטלין נרכשו מכספי הוריה של המבקשת, כנדוניה לרגל נישואיה למשיב.

(ב)רכישת המיטלטלין על-ידי המבקשת תואמת את המנהג הקיים בהקשר זה במגזר הערבי.

(ג)מאחר שחובות המשיב לנושים היו ידועים למבקשת טרם נישואיהם נחתם בין המבקשת לבין המשיב ההסכם המסדיר את בעלותה של המבקשת במיטלטלין ומונע ייחוס של חובות המשיב למבקשת.

(ד)חובות המשיב נוצרו טרם הנישואין, לא ניתן לייחסם למבקשת ואף לא להיפרע את חובות המשיב לנושים מן המיטלטלין שהם רכושה של המבקשת.

2.לבקשה צורפו תצהיר המבקשת וכן תצהיר אביה, לפיו נרכשו המיטלטלין על-ידי האב כמתנה למבקשת לרגל נישואיה ובהתאם למנהג במגזר הערבי לפיו מביאה האישה איתה את מיטלטלי הבית. המסמכים אשר צורפו לבקשה מעידים על רכישת המיטלטלין נשוא הבקשה, ברובם גם אם לא כולם, על שם המבקשת, זאת במועדים שונים במהלך שנת 2009 שהינם מאוחרים למועד הנישואין ולמועד עריכת ההסכם.

3.חלק הארי של המשיבים הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט. כך נהגו משיבים 7, 10, 15-12, 20-18, 28-27 ו-30. מטעם המשיב 17 (דרך ארץ הייויז בע"מ) הוגשה הודעה לפיה ככל שאין מדובר ברכב, משאיר המשיב את ההחלטה בבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט. המשיב 3 הודיע על התנגדותו לבקשה וכך נהג גם משיב 16.

4.במועד הדיון התייצבו באי-כוחם של משיבים 2 (בנק מזרחי טפחות בע"מ) ו-16 (בנק לאומי סניף אבן-יהודה), בלבד. משיבים אלה ויתרו על חקירת המבקשת על תצהירה ואף לא ביקשו לחקור את אביה של המבקשת על תצהירו שצורף לבקשה.

5.המשיבים הנ"ל התנגדו לבקשה, זאת על-יסוד הטענות שלהלן:

(א)ההסכם שבין המבקשת לבין המשיב הינו הסכם שנערך בין בני-זוג טרם הנישואין וככזה היה על הצדדים לו לפעול לאישור ההסכם באופן הקבוע בסעיפים 2(ג) ו- 2(ג1) לחוק יחסי ממון. משלא אומת ההסכם באופן זה אין הוא תקף.

(ב)ההסכם שנערך בין המבקשת לבין המשיב אינו עשוי להשפיע על זכויות הנושים, במעמדם כצד שלישי להסכם.

(ג)המיטלטלין נרכשו או נצברו במהלך הנישואין, הם משמשים גם את המשיב אשר מתגורר ביחד עם המבקשת תחת קורת גג אחת ולפיכך אין מניעה לפעול נגד המיטלטלין בהליכי הוצאה לפועל.