החלטה
1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת עדוי) מיום 8.12.13, בבקשה להחזרת תפוס בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969, במסגרת ה"ת 7718-12-13.
2.כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, העורר 1 הינו מנהלן של העוררות 2 ו- 3, שהינן חברות העוסקות בעבודות תשתית, פיתוח ועפר. בחודש ינואר 2012 נפתחה כנגד העוררים וחשודים נוספים חקירה בחשד לביצוע עבירות מס. במסגרת חקירה זו, נערכו חיפושים בבתי החשודים, לרבות העורר 1. במסגרת אותה חקירה החשודים אף נעצרו, אם כי שוחררו בערבויות, שבינתיים תוקפן פג. עם התפתחות החקירה נמצאו, לטענת המשיבה, ראיות חדשות משמעותיות כנגד החשודים, לרבות העוררים, הקושרות אותם לביצוע עבירות נוספות; עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות הלבנת הון בהיקפים הנאמדים במאות מיליוני שקלים. על כן, ביום 2.12.13 נפתחה חקירה גלויה כנגד העוררים בגין החשדות הנ"ל, ובמסגרתה הוצאו צווי חיפוש שבמסגרתם נתפס רכושם של העוררים, ובכלל זה רכבים וציוד מכני הנדסי וחשבונות בנק.
3.בבקשתם להחזרת תפוס בבית משפט קמא שהוגשה ביום 3.12.13, ביקשו העוררים שחרור הרכוש שנתפס והעברת הצווים מכוחם נתפס הרכוש לעיון העוררים. לחילופין התבקש שחרור כספים מתוך חשבונות הבנק של העוררות 2 ו-3, לצורך תפעולן השוטף ובכלל זה לטובת פירעונן של המחאות שניתנו לספקי העוררות בגין שירותים וסחורות שסופקו זה מכבר וכן לתשלום משכורות לכ-170 עובדים.
4.יצויין כי בפתח הדיון שהתנהל בפני בית משפט קמא הצהירה המשיבה כי שחררה חלק מחשבונות הבנק אשר נתפסו. כמו כן, קיבלו העוררים לידיהם העתק מן הצווים.
5.במסגרת החלטתו דן בית משפט קמא בארבע שאלות מרכזיות שעמדו להכרעה. הראשונה, האם בית המשפט שנתן את הצווים היה מודע למלוא העובדות הצריכות לעניין. השנייה, האם העוררים מודעים לקיומם של הצווים אם לא. השלישית, האם קיימת הצדקה לתפיסת הרכוש. הרביעית, שאלת קיומה של "חלופת תפיסה".
על שלושת השאלות הראשונות השיב בית משפט קמא בחיוב. באשר לשאלת קיומה של "חלופת תפיסה" אשר תגשים את מטרת התפיסה בדרך שתפגע פחות בזכויות הקניין של העוררים, הדגיש בית משפט קמא כי לא הרי חשבונות הבנק כהרי הרכבים שנתפסו על ידי המשיבה. באשר לחשבונות הבנק, ציין בית משפט קמא כי להשקפתו אין קיימת חלופה, אשר גם לא הוצעה באופן קונקרטי על ידי העוררים.
6.באשר לרכבים והציוד ההנדסי, לאחר שהגיע בית משפט קמא למסקנה כי ניתן להשיג את מטרת תפיסת הרכבים והציוד ההנדסי בדרך שתפגע פחות בזכויות הקניין של העוררים. על כן, הורה בית משפט קמא על החזרת הרכבים והציוד ההנדסי לעוררים בכפוף למילוי התנאים הבאים: הפקדת 20% משוויים של הרכבים והציוד ההנדסי; ביצוע שעבודים לטובת המדינה; ביטוח מקיף, הן לרכבים והן לציוד ההנדסי, כאשר המדינה תהא "המוטב" בפוליסות הביטוח; חתימת ערבות צד ג' של שני ערבים בסך של 2,000,000 ₪ כל ערבות; איסור על ביצוע כל דיספוזיציה ברכבים ובציוד ההנדסי.
7.באשר לנכסי נדל"ן, קבע בית משפט קמא כי מלכתחילה המדינה פעלה באופן מידתי וביצעה תפיסה ברישום בלבד.
8.על החלטה זו הוגש הערר שבפני ביום 8.12.13. לטענת העוררים, החלטת בית משפט קמא מתעלמת מהעובדה המהותית שבתוך ימים ספורים העוררות 2 ו-3, המעסיקות 170 עובדים באופן ישיר (ומאות באופן עקיף), עשויות לקרוס כלכלית, בעיקר נוכח תפיסת יתרות זכות של העוררות בידי לקוחותיהן, אשר אמורות לשמש להן לתשלומים השוטפים לעובדים ולספקים. זאת, נטען, כאשר ממילא יש בידי המשיבה סכומי עתק היכולים לשמש ערובות טובות אף מבלי לפגוע באופן חמור בעוררים.
9.נטען כי מהחלטת בית משפט קמא עולה כי העובדות לא הובנו על ידו לאשורן וכי לא ניתן המשקל הראוי לעובדה כי תפיסת יתרות הזכות של העוררות 2 ו-3 כמוהן כסגירת פעילותן. נטען כי הציוד ההנדסי של העוררות כלל לא נתפס באופן פיזי על ידי המשיבה ומכאן שאין מה להשיבם לידיהן. נטען כי בית משפט קמא לא ירד לסוף דעת העוררות כי היו מוכנות לשעבד כחלופה את הציוד המכני ההנדסי שלהן בתמורה לשחרור יתרות הזכות אצל לקוחותיהן.
10.נטען כי בית משפט קמא שגה משקבע כי יש הצדקה לתפיסת רכוש העוררים. נטען כי לעומת החקירה הראשונה אשר נפתחה בינואר 2012 נגד העוררים בחשדות דומים, היקף החשבוניות הפיקטיביות המיוחס להם כעת נמוך יותר בסך של כ-100 מליון ₪. כן נטען כי על אף שהחשדות מוכרים לעוררים מזה כשנתיים, לא עשו כל פעולה להברחת נכסיהם, אלא המשיכו בפעילות ואף הגדילו משמעותית את היקף נכסיהם, ועל כן גם כעת אין יסוד סביר לחשש מפני הברחת נכסים.
11.עוד נטען כי בית משפט קמא לא העניק את המשקל הראוי לכך שהמשיבה תפסה רכוש העולה בעשרות מיליוני שקלים על היקף העבירות המיוחסות לעוררים. כן נטען כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה שתפיסת כל רכושם של העוררים, ובכלל זה כל חשבונות הבנק העסקיים בהם מתנהלת פעילותם השוטפת וכן יתרות הזכות של העוררות בידי לקוחותיהן האמורות לשמש להתחייבויותיהן השוטפות, אינה מידתית ופוגעת בעוררים באופן העולה על הנדרש, תוך סיכון עתידן של העוררות בטווח המיידי. בהקשר זה נטען כי תפיסת הציוד וכלי הצמ"ה של העוררות ברישום, בנוסף לתפיסת מיליוני שקלים בפקמי"ם של העוררות, מהווים חלופה מספקת. מעבר לכך, הציעו העוררים קונסטרוקציה נוספת, לפיה ישולם על ידן סכום קבוע מדי חודש בחודשו, אשר יצטבר לסכום שיועמד כבטוחה חלף הכספים שנתפסו.
12.לסיכום ביקשו העוררים החזרת רכושם התפוס, ולכל הפחות החזרת הרכוש שנתפס לטענתם ביתר. לחילופין, התבקש שחרור יתרות הזכות של העוררות בידי לקוחותיהן, בהיקף הדרוש לעמידתן בהתחייבויותיהן השוטפות, ובכלל זה תשלום משכורות העובדים. ביחס לתשלום המשכורות הבהירו המשיבים כי יתרת זכות שנתפסה בחשבון מע"צ, המהווה אחד מלקוחותיהן הגדולים של העוררות, מיועדת לתשלום משכורות העובדים בסך של מעל למיליון ₪. מעבר לכך, נטען כי סכום נוסף בסך של כ-4.5 מיליון ₪ אשר הוקפא בידי מע"צ, אמור היה לכסות תשלום חלק מהשיקים שניתנו לספקים על עבודות שבוצעו בסכום של כ-15 מיליון ₪.
13.בדיון שהתקיים בפני הצהירה המשיבה כי תשחרר הרכבים התפוסים פיזית בידיה בהתאם למתווה שקבע בית משפט קמא, וכן כי היא מוותרת על הפקדת 20% משוויים של הרכבים שאינם תפוסים על ידה. לשאלת בית המשפט הצהירה המשיבה כי שווי כלל הרכבים התפוסים כ-23 מיליון ₪ לאחר כל ההתחייבויות. נוסף על כך הצהירה המשיבה כי בחשבונות הבנק נתפס סך של כ-5.6 מיליון ₪, רובם בחשבונות בנק פרטיים, נוסף על סך של כ-7.2 מיליון ₪ שבידי מע"צ. נטען כי מהמידע אשר התקבל מהבנקים, מצבן הכספי של העוררות אינו חמור כפי שמוצג על ידן, והרכוש שנתפס נמוך לאין שיעור מהיקף העבירות המיוחסות להן ומול היקף פעילותן של העוררות.
14.לאחר הדיון, איפשרתי לצדדים להגיש מסמכים נוספים. על ידי העוררים הוגשו פרטים ונתונים אודות הציוד והרכבים השייכים לעוררות שעוקלו ושלא עוקלו בידי המשיבה וכן ההתחייבויות הרובצות עליהם, פירוט התזרים הרלוונטי של העוררות, ויתרת הסכומים בחשבון העו"ש של העוררות, המעידים לטענתם כי תפיסת יתרות הזכות של העוררות בידי מע"צ וחשבונות העו"ש בבנקים עלולה להקשות באופן בלתי מידתי על פעילות העוררות. יצויין כי לא מצאתי במסמכים שהוגשו פירוט של משכורות עובדי העוררות, אשר לטענתן מגיעות למעל למיליון ₪ ואין ביכולתן לשלמן. עוד טענו העוררים כי ישנם רכבים וציוד הנדסי בשווי כולל של כ-17 מיליון ₪, אשר לא נתפסו על ידי המשיבה, אותם ניתן גם להעמיד כבטוחות נוספות לטובת המשיבה, בנוסף לרכבים ולציוד שכבר נתפסו. כך שסך הכל, לטענת העוררים, יועמדו כבטוחה רכבים וציוד בסך של כ-56,000 מיליון ₪, לאחר הפחתת ההתחייבויות הרובצות עליהם. העוררים הוסיפו כי יתרות הזכות בחשבונות הבנק ששוחררו בסך של כ-18,000 ₪ נועדו להבטחת התחייבויות שונות של העוררות לבנקים ולכן אין באפשרותן ממילא לעשות בכספים אלה שימוש במסגרת תשלומיהן השוטפים.
15.על ידי המשיבה הוגשו דוחו"ת חקירה סודיים, דו"ח ריכוז נכסי העוררות, ריכוז הנכסים שנתפסו בידי המשיבה ובכלל זה גם ריכוז הנכסים ששוחררו, ממצאי חקירה שונים וחומרי חקירה רלוונטיים נוספים. בדוח מעודכן ליום 11.12.13 ביחס לחשבונות הבנק של העוררים עולה כי על אף שישנן יתרות בפקדונות בסך כולל מעל ל- 17 מליון מפאת קיום ערבויות ושיעבודים לא נמצא כסף נזיל בחשבונות (נראה כי על פי נספח ח' לתגובת העוררים הערבויות והבטחונות הפער השלילי גדול יותר).
16.יוער עוד כי על פי דו"ח מיום 9.12.13, הכולל את הנכסים שנתפסו פיזית בידי המשיבה, דהיינו, כלי רכב וציוד וחשבונות בנק, סך הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק עומד על כ-5.6 מיליון ₪. נוסף על כך, כאמור, נתפס בידי מע"צ סך של כ-7 מיליון ₪.
דיון
17.באשר לחשדות כנגד העוררים, עיינתי בין היתר בדחות סודיים מימים 27.11.13 ו- 5.12.13 בהם מפורטים המהלכים המיוחסים לעוררים. מפאת זה שמדובר בחומרי חקירה אין מקום לפרט את תוכנם של הדברים ואולם עולה תמונה של קיום מערכת מתוחכמת שבאמצעותה בוצעה לכאורה עבירות כלכליות רבות וחמורות בשווי כספי של מליונים רבים. מאידך, מדובר בשלב זה בחשד סביר בלבד לביצוע עבירות ויש לשמור על איזון בין השמירה על האינטרס הציבורי לבין זכויות הקניין – ובמקרה זה זכות העוררים להמשיך לקיים את עסקיהם (בש"פ 342/06 חבר' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל 12.3.2006); בש"פ 7446/12 די.אנ. דיאמונדס (2007) בע"מ נ' מדינת ישראל (1.11.2012).